העולם השתגע. בחיי. רק חזרתי מחופשה בגליל (או מפריז, אני לא בטוחה), וכבר גיליתי שהסיסמה החדשה לנקניקיות גוליבר היא משהו לאורך הקווים של: "כשגוליבר בפנים אף אחד לא רוצה להישאר בחוץ". סליחה, אבל "כשגוליבר בפנים"? אני היחידה שצעקות "שנל שנל ביטה" עולות לה באוזניים למשמע הסלוגן הזה? לא נרגעתי מהסיסמה הפורנוגרפית הזאת, פאף - נפלתי על מירי בוהדנה עושה קיצי קיצי לבעלה בשביל שייקנה לה (יקנה לה!) סלולרי ב-9.90 ש"ח. ועוד מאיימת עליו בשביתת סקס אחרי זה - כמו בפיפטיז, בחיי. מה אמרתי? העולם השתגע. אבל לי לא אכפת, כי ממילא עוד שבוע אני אהיה מתה כמו סנאי דרוס.
כי מה שיש לי להגיד היום נוגע לאחת, שרה אנג'ל שמה. אני יודעת, אני יודעת. זה ממש לא פוליטיקלי קורקט מצידי. שמוליק אנג'ל היא קולית לאללה, וזה נורא לא לעניין לפסול אותה רק בגלל שישבה בכלא כמה שנים בעוון סיוע לרצח או משהו כזה. אז אני אגיד לכם מה - אתם יכולים לחשוב שאנג'ל היא מתוקה ונורא פוסט מודרניסטית עם כל העגת רחוב שלה והצלקות, ואני, אם לא אכפת לכם, אמשיך לחשוב פעמיים לפני שאני אתניע את המכונית. תמיד הייתי שמרנית, חברים, והיחס שלי לפרסומת החדשה לשמנת תנובה מוכיח בדיוק עד כמה.
כי אני, שמרנית שכמותי, תמיד חשבתי על שמנת כמו משהו טהור וצחור. מה אני אעשה, כמו חולדת מעבדה אני. מותנית לאללה. אומרים לי שוקולד - ישר אני חושבת פרה אדומה. אומרים לי שמנת - ישר אני חושבת לבן. הפרסומאים של תנובה דווקא לא הסכימו איתי. הם חושבים ששמנת זה משהו אסלי. מין ממרח צמיג שאוכלים עם פיתה, ומקנחים בכמה זיתים אוריגינל. האמת היא ששמעתי שיש ברחוב המסגר כמה פועלים זרים מה זה טרנדיים שכבר הספיקו ליישם את התפיסה החדשה הזאת. רק אני, נערת פרחים שכמותי, עוד חושבת על שמנת בתור משהו מעודן.
כנראה שאני משוחדת. גם את הפרסומת הראשונה של "שמנת תנובה" לא סבלתי. נתתי מבט אחד בסמי הורי הלא מגולח מקפצץ בגופיה בין המוכרים בשוק, ונשבעתי שלזה אני לא מכניסה כפית. משהו באסליות של הורי, בגבריות העממית שלו, פשוט לא הסתדר לי עם שמנת ותותים שאני מכירה מבית אבא.
האמת היא שאני משקרת. בכל פעם שפתחתי גביע פשוט חששתי למצוא קומץ משיערות הגב של הורי צפות בפנים. ככה אני, שמרנית. רואה גבר עם פרווה על הכתפיים - ישר חושבת על שיערות בשמנת. רואה את שרה אנג'ל - ישר חושבת על עבריינות.
למאחרים (ואני יודעת שזה קצת חוצפה מצידי, אחרי ששבוע לא הייתי פה) -תזכורת. בעצם נעזוב את התזכורת. ראיתי את הפרסומת הזאת שלוש פעמים ברצף, ועוד לא הצלחתי להבין את התסריט. נדמה לי שזה שזה הולך ככה: שרה אנג'ל נכנסת למוסך, אם כי בהחלט ייתכן שאני שמרנית, כדרכי, והגברים הקשוחים האלה באוברולים הם בעצם גיישות יפניות ענוגות. אבל נעזוב זה, מה שחשוב הוא ששרה אנג'ל נכנסת ושרה משהו בקולה הסדוק על שמנת, ומהון להון מקפיצה גביע של תנובה. אחר כך נכנס סמי הורי. הוא נבהל נורא.
מי יודע, אולי גם הוא שמרן וחושב ששמוליק עם מפתח ברגים בידיים זה קומבניציה קצת בעייתית. אבל זה לא משנה, כי אחר כך הוא מתפייס ואומר: "שמנת אורגינל? בלה בלה בלה". נשבעת לכם, זה מה שהוא אומר, ואז הם שרים משהו מ"גריז" נדמה לי, וזהו - נגמר.
תצחקו תצחקו, אבל גלשתי בכל פורום אפשרי על פרסום (ושוב אני אשבח את ההוא של IOL כדי שהם יקטלו אותי ויגידו שנורא התקלקלתי, כדרכם), ואף אחד, אבל אף אחד, לא הבין את הפרסומת הזאת לאשורה. הפרסומת הזאת כנראה נוצרה ברוחו של ספרה המשובח (באמת!) של אנג'ל "שטן או מלאך", שבו היא מספרת על חייה רגע אחרי רגע, ובכל זאת מצליחה להשאיר מונחים כמו "פשע" ,"רצח", ו"אשמה" בחוץ. מה שבטוח זה שהפרסומאים מנסים להגיד לנו משהו מאוד חשוב בליהוק הזה של אנג'ל והורי. שמנת תנובה זה אסלי,
זה אותנטי כזה משנות החמישים, ממש כמו שיורם גאון היה ב"קבזלן".
טוב, אני לא רוצה להרוס את השמחה, אבל יורם גאון לבש בקזבלן פארוקה. פארוקה, כמו של ששי קשת, כמו של שבח וייס, כמו של שר. וגם אם הוא לא לבש פארוקה, זה נראה ככה, מה שמזכיר לי חופשי את החדשה של תנובה. אני יודעת שהכוונה היתה טובה, אבל דחילק. שרה אנג'ל וסמי הורי במוסך אפל זה פשוט לא מראה מלא בריאות ומגרה במיוחד. עכשיו אני מפחדת למצוא בשמנת שלי לא רק שיערות ערווה מקורזלות. עכשיו אני מפחדת גם מסכיני גילוח ומסמים.
זה שמעיה 5 אחוז או 9 אחוז?
17.5.2001 / 16:02