חבר כנסת ירוק - זה טוב

חברי הכנסת מחולקים בדרך כלל לימין ושמאל, אבל דו"ח השנתי של "אדם טבע ודין" מדרג את חברי הכנסת דווקא על פי כמה "ירוקים" הם. הח"כים מוסי רז (מרצ), מיכאל נודלמן (האיחוד הלאומי), נעמי חזן, אילן גילאון (מרצ), ויקטור ברילובסקי (שינוי) ואופיר פינס (ישראל אחת) הם הח"כים "הירוקים" ביותר בכנסת - כך עולה מדו"ח האגודה, הזוכה כאן לחשיפה ראשונה. את הרשימה סוגרים אריאל שרון ושמעון פרס עם אפס מעורבות בנושאי איכות הסביבה, ואחריהם עמיר פרץ, בנימין בן אליעזר, איוב קרא ואלי ישי. הסיכום מתייחס לשנת 2000, לפני הבחירות וחילופי השלטון.

זו השנה השניה לפרסום הדוח השנתי של "אדם טבע ודין" על פעילות הכנסת והממשלה בתחום איכות הסביבה. "ביצועי" הח"כים נבחנו על פי הקריטריונים של הובלת הצעות חוק סביבתיות ואנטי סביבתיות, הגשת שאילתות, העלאת הצעות לסדר היום ודרך הצבעתם במליאה בנושאי איכות הסביבה. נבחנו גם היקף פעילויות ועדות הכנסת, הממשלה והמשרד לאיכות הסביבה.

אילן גילאון, ממובילי הרשימה, נחשב לאחד ממובילי המאבק נגד כביש חוצה ישראל. לזכותו של גילאון נרשמו 17 הצבעות בעד הסביבה ושתיים נגד, והוא "מרבה להופיע בארועים ציבוריים ובהפגנות למען צדק סביבתי".

מיכאל נודלמן, שהתייצב ל-18 הצבעות בנושא איכות הסביבה ותמיד הצביע בעד. לזכותו של נודלמן נזקפת הצעת חוק יסוד: איכות הסביבה, שאושרה לקריאה ראשונה בכנס החורף של הכנסת.

אופיר פינס, הוביל ארבע הצעות חוק סביבתיות, והתמקד במאבק נגד החברות הסלולריות.

גם הח"כים אברהם פורז, נעמי חזן, ויקטור בריילובסקי ובני אלון זכו לאיזכור מיוחד בדוח כתורמים לקידום נושאי איכות הסביבה במהלך פעילותם הפרלמנטרית.

הדוח מונה בהקשר הזה את חברי הכנסת שלום שמחון וישראל כ"ץ, בשל הצעת חוק התכנון והבניה, שמטרתה מתן היתרי בניה בנחלות חקלאיות במושבים. לדעת אדם טבע ודין החוק יאפשר בניה מבוזרת בשטחים פתוחים, "עד לחיסולם הסופי", ועלולה להעניק גושפנקא לבניה לא חוקית. גם חברי הכנסת אבשלום וילן, נחום לנגנטל, ענת מאור ויאיר פרץ הוכרזו כלא ידידותיים לסביבה, בשל הצעת החוק לעיגון ורישום זכויות חקלאים בקרקע. לדעת מחברי הדוח יעודד החוק את חיסולם של השטחים הפתוחים ויגרום לאפליה של ישובים חקלאיים.

דני נווה זוכה אף הוא לביקורת, בשל הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל, שמטרתו לאפשר למינהל להקצות קרקעות על פי סדר עדיפויות לאומי. לדעת הדו"ח ההצעה בעייתית, מכיוון שהיא "מתעלמת לחלוטין משיקולי איכות הסביבה", בכך שאינה מתייחסת לאדמה כאל משאב יקר שאינו נלקח בחשבון בכל הנוגע לתכנון והקמת ישובים חדשים.

גם אלי בן מנחם זוכה לביקורת, בשל חלקו בחוק הבזק המתעלם מנושא הקרינה הנפלטת מאנטנות שידור.

הדו"ח מקדיש פרק מיוחד לתפקוד המשרד לאיכות הסביבה. יודגש, כי הדברים נוגעים לפעילות המשרד בראשותה של השרה הקודמת בתפקיד, דליה איציק. ברוב הקטגוריות מקבל המשרד ציון "בינוני", שמשמעותו, בשפה מדוברת, היא למל"מ (לא מועיל לא מזיק).

ביקורת חריפה מובעת כנגד תמיכת המשרד בהחלטה להקים מתקן לשריפת פסולת לאנרגיה בחיפה. הדו"ח גורס כי המיתקן בא על חשבון מתקני מיחזור וממשיך לזהם את הסביבה ולסכן את בריאות הציבור. גם התנהלות המשרד באשר לחוות הגז פי גלילות בתל אביב, המביע מחד תמיכה חד משמעית בסגירתו לאלתר, ומאידך לא מצליח לקדם את הנושא – זוכה לביקורת קשה. "המחדל המתמשך הכרוך בהמשך הפעלתה של החווה מדגים את חולשתו של המשרד לאיכות הסביבה במאבקי הכוח והאינטרסים מול משרדי הממשלה האחרים" – נכתב בדוח.

שביעות רצון מובעת מעצם הקמת המשטרה הירוקה, בצד ביקורת כלפי סכומי קנסות "נמוכים מכדי להשפיע על אופי התנהגותם של מזהמים גדולים, שעבורם הזיהום הסביבתי משתלם כלכלית". בנושא קידום חקיקה הדו"ח מעיד כי "תהליכי החקיקה עדיין איטיים ביותר", וכי "הצלחותיו הבודדות של המשרד לאיכות הסביבה ראויות להצלחה עצומה, אך אינן מספקות".

לגבי נחל הקישון, הזוכה בשנה האחרונה להתעניינות תקשורתית חסרת תקדים, "מתקשה המשרד לאיכות הסביבה בקידום יעדיו לשיקום הנחל", ו"בינתיים הוא נוקט גישה סלחנית מעט כלפי המפעלים המזהמים". לגבי שיקום נחל הירקון מציין הדוח, כי "הסחבת המלווה את שיקום הנחל מקוממת ממש, על רקע תוצאות אסון המכביה".