"מדוע שלא ישלחו את ילדיהם להתאבד?"

הפיגוע בשוק הכרמל, שבוצע על ידי עמאר אלפאר, בן 16, מאזור שכם, מעורר ביקורת בקרב פובליציסטים ליברלים פלסטיניים. קולות אלו, באים בעקבות הביקורת הנוקבת שהשמיעו הוריו של הנער, נוכח גיוסו על ידי החזית העממית ושליחתו אל מותו. מכון ממר"י, המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, מביא כמה מקולות אלו.

העיתונאי הפלסטיני השוהה באוסלו, ד"ר אחמד אבו מטר, תוהה על כך שמשלחי המחבלים אינם שולחים את ילדיהם לפעולות התאבדות מסוג זה. הוא מותח ביקורת על השימוש בסיסמאות המאבק בכיבוש כתירוץ לביצוע מעשי פשע המכפישים את שמו של העם הפלסטיני.

הוא מספר על היסוסיו בטרם שהתייחס לגיוס נער כה צעיר, מחשש לפגוע בכבוד המשפחה, אולם דברי משפחתו של הנער, שמחתה מחאה חריפה על ניצול הילדים הפלסטיניים ע"י ארגוני הטרור, שכנעה אותו לפתוח את הנושא לדיון ציבורי, ולשים קץ ל"הפחדת סופרים ועיתונאים מלדון בנושאים רבים שהועלו על ידי המאבק הפלסטיני".

אבו מטר מוחה על הפיכת כל הפשעים למוצדקים בשם המאבק בכיבוש, "בכיבוש חייבים להיאבק, אך לא באמצעים בלתי מוסריים אלו שאינם אמצעים של מאבק (מכובד)" הוא כותב. בראייתו אין הצדקה לרצון הארגונים להוכיח, כי הם נוכחים במחיר "הריגת ילדים של אנשים אחרים".

עיקר מחאתו של אבו מטר מבוססת על ההיבט המוסרי של פעולות אלה: "אינני סבור שישנם חוקים מוסריים או חוקי מאבק המתירים לגייס צעיר בגילו של אלפאר ולשולחו אל מוות חינם. מדוע אלו שגייסו אותו לא שלחו את אחד מילדיהם? האם לאיש מהאחראים על גדודי אבו עלי מצטפא אין ילד בגיל זה לשלוח למותו? ואפילו אם היה להם האומץ ואחד מהם היה שולח את בנו למוות מעין זה, הייתי מגנה אותו. ואם היה עונה: זה בני ואני חופשי (לעשות בו כרצוני, הייתי אומר) לא, משום שבנו הוא קניינה של החברה ובאמצעות החיים שלו וחייהם של אחרים אנו מבססים את הערכים ובונים את המולדת". אולם אבו מטר מגנה את שליחת הילדים גם מסיבות פרקטיות, בעיקר בהיבט עיתוין הנוכחי, בעת שיו"ר הרשות ערפאת חולה בצרפת, "הם פוגעים (במעשיהם) בשמו הטוב של העם הפלסטיני ובמוסריותו".

גם הרשות הפלסטינית לא חומקת משבט ביקורתו - הוא מכנה את גינוייה לפעולות ההתאבדות, בה בעת שאינה עושה דבר למגרן "הסחת דעת" אשר גורמת לה לאבד את הכבוד והאמינות בקרב רוב תומכיה בעולם. את דבריו הוא חותם בקריאה "לשמוע את הבכי של בני משפחת הנער אלפאר ואת הגינוי של כל בני המשפחה למעשה פחדני, זה כדי שנצליח למנוע ולעצור פעולות אלו".

הפובליציסט נאצר טה, מכוון את ביקורתו אל אנשי הדת הפונדמנטליסטים, שחוות הדעת ההלכתיות שהם מפרסמים מעודדות צעירים מוסלמים להתאבד בשם הדת. הוא כותב: "פעולת ההתאבדות האחרונה, שקורבנה הוא קודם כל נער שלא עבר את גיל שש עשרה, מהווה פשע מוסרי שנושאים באחריותו כל מי שנתנו חוות דעת הלכתית, המתירה מעשים מסוג זה וצרחו בערוצי הלווין המתחזים למוסלמים, כי חייבים להחשיב פעולות אלה כנשק ממשי למאבק במה שההלכה הפונדמנטליסטית מניחה שהוא אויב האמונה הנצחי".

טה טוען במאמרו, כי הסתתם הבלתי מוסרית, כלשונו, של אותם אנשי דת, שוטפת את מוחו של דור העתיד, ומעלה את חששו, כי שטיפת מח זו תביא ל"ריקון האזור שלנו מן הכוחות מהם אנו מצפים שייצרו מציאות חדשה שתגבר על המציאות היומיומית המשפילה שלנו", אותה הוא תולה באשליות השבת פאר העבר.

גם הוא, כמו אבו מטר, זועם על האיפה והאיפה שנוהגים אלו השולחים את הצעירים למות למען מטרה, "הם שולחים את צעירינו למות כמו ששולחים בהמות למשחטה, בשעה שהם יושבים בראש מועצות למתן חוות הדעת ההלכתיות וחלוקת הזכויות לגן העדן". בסיום דבריו הנוקבים אומר טה - "מאסנו ברמאות הדתית".