עדיין אידיוט, אבל עם מנדט

נו, אז העם החליט, וכמי שמאמין בדמוקרטיה אין לי ולשכמותי אלא לקבל את הכרעתו, גם אם אנחנו מזדהים מאד עם הכותרת שבה יצא הדיילי מירור הלונדוני, ששאל "איך יכלו 59,054,087 איש להיות כל-כך טיפשים".

טיפשים או לא, הקול שלהם שווה לקולו של כל אחד אחר, וקולותיהם נותנים לבוש את המנדט הברור שלא היה לו בפעם שעברה.

אבל אין זאת אומרת שעלינו להתקפל ולקבל בשקט כל יוזמה חדשה ושערורייתית של הממשל הנוראי הזה, המונהג בידי נשיא שאינו בקיא בנושאים שבהם הוא עוסק וגרוע מזה – שאינו סקרן כלל לרכוש לו בקיאות.

אנחנו נמשיך להזכיר לממשל את השקרים וההונאות שהובילו אותו להסתבכות בעיראק. נמשיך לדרוש ממנו לפעול בתבונה למזעור הנזקים שם, ונמשיך להתנגד לגישה הסוברת שאפשר לפתור את כל הבעיות בעולם באמצעים אלימים, ותוך כדי כך גם לסגור חשבונות כמו בריון ילדותי לא רק עם בעלות ברית מעצבנות מעבר לים, אלא גם עם יריבים בתוך הממשל. נמשיך להתנגד בתוקף למדיניות ההרסנית של הקלות מס לעשירים ופירוק שיטתי של מדיניות הרווחה למעוטי היכולת. נמשיך התנגד לתוכנית הרת האסון של מתן אפשרות לאזרחים להשקיע את מסי הביטוח הלאומי בבורסה – תוכנית שפירושה התמוטטות ודאית של התוכנית והפקרת מיליוני עניים לעוני מחפיר. נמשיך להתנגד נחרצות להשחתת הסביבה בשם הדולר הקדוש והמדע המזויף, הטוען ש"אין דבר כזה התחממות גלובלית" (גרסה חדשה לריאקציה נגד גלילאו). אנחנו נמשיך גם לחסום בגופנו את ערעורה המסוכן של החומה שבין דת למדינה. נמשיך להתנגד לכוונה הצדקנית למנוע מנשים את הזכות להפלה, ולהסתה המגונה נגד הומוסקסואלים. נמשיך להתנגד להגדרת ארה"ב כ"מדינה נוצרית", "מדינה יודיאו-נוצרית" או כל קשקוש מגונה מסוג זה. נמשיך להתנגד לאיסור הנבער לממן מחקר בתאי גזע – תאים שמקורם ברקמות שלעולם, אבל לעולם, לא היו הופכות ליצור אנושי.

בקיצור – נמשיך להיות שמאלנים ימח שמם, שמתעקשים להפריע לאנשים פשוטים, טובים ו"אמיתיים" יותר מאיתנו המזויפים כביכול להתאחד סביב האינסטינקטים הפחות נאצלים שלהם.

עם זאת, מי שרוצה לשכנע את זולתו לא יכול רק להשתכשך בעליונותו המוסרית והשכלית (בין אם מדומה או אמיתית), אלא להביא את אלה שחולקים עליו להבין את צדקת עמדתו. לשם כך צריך להבין מה הביא לבוש – נשיא שעל פי כל מדד אובייקטיבי נחל הרבה יותר כישלונות מהישגים (אובדן מקומות עבודה, תכנון לקוי להחפיר של מלחמת יש ברירה שאותה היה לו כל הזמן שבעולם לתכנן כהלכה, הפקרת הסביבה לאינטרסים כלכליים ועוד) ניצחון ברור.

על פי כל הדיווחים והסקרים שלאחר הבחירות, עולה שהסיבה המובילה שבגללה בחרו כמעט 60 מיליון אמריקאים בבוש היא "ערכים". במיוחד מדובר ב"ערכים" של התנגדות לנישואין חד מיניים. וזה שגם ג'ון קרי הצהיר על התנגדותו לכך? לא משנה. ג'ורג' בוש מתנגד יותר, ומפלגתו בוודאי מתנגדת יותר.

האם, על מנת למנוע את פניית ארה"ב לנתיב של אימפריאליזם ושל קפיטליזם נטול עכבות, עלינו להפקיר את נושא זכויות ההומואים? לא, אבל כן עלינו להבהיר את סדרי העדיפויות שלנו. סקרים מורים כי שכבה רחבה למדי בציבור האמריקאי מוכנה לקבל "בריתות זוגיות" לזוגות חד מיניים, שיעניקו להם את כל הזכויות – ירושה, ביקור חולים ועוד. המחלוקת היחידה נוגעת לעניין אימוץ ילדים, אבל גם שם אפשר למצוא פשרה, או לפחות להשאיר את העניין בידי המדינות השונות.

בקיצור, למרות שלא נוותר כהוא זה על זכויות של ממש, בהחלט אפשר להתפשר בענייני סמנטיקה, לפחות עד שהתודעה הציבורית תהיה בשלה יותר לקבל את השינויים. חייבים לשכנע את הציבור האמריקאי שאנחנו לא המפלגה שכל מה שמעניין אותה זה נישואין לגייז, כפי שביל קלינטון הצליח לשכנע את אמריקה שהדמוקרטים כבר לא חושבים שאפשר או צריך לפתור כל בעיה חברתית באמצעות ביורוקרטיה ממשלתית חדשה, ושהם מוכנים גם לפעול כדי לעזור לאנשים לצאת מרשימת מקבלי קצבאות הסעד, ולא רק לחלק קצבאות כאלה.

איכשהו, צריך יהיה למצוא דרך, מבלי להיענות לנטיות החשוכות יותר של חלק מהבוחרים, להדגיש את הדומה בתפישת העולם שלנו ושלהם. לשם כך אולי מוטב היה למנות כמועמד לנשיאות את הגנרל ווסלי קלארק – אדם שאמנם אין לו רקורד הצבעות לשפוט לשפוט על פיו, אבל הוא ללא ספק עושה רושם שמרני יותר מג'ון קרי. אפשר היה גם למנות את ג'ו ליברמן, אבל הוא הרי לא ממש דמוקרט.

אבל נדמה שהפיתרון הוא לא למנות מישהו שיהיה דומה יותר בדעותיו לרפובליקאים, אלא מישהו שידמה להם יותר בלהט האמונה וביכולת לנסח אותה במלים פשוטות, שנתפשות בקלות ומעוררות השראה. שכן כשהנשיא בוש אומר שמדיניות החוץ שלו מבוססת על האמונה כי אלוהים רוצה שכל בני האדם בעולם ייהנו מחופש – זה נוגע ללב. זה מעורר השראה. ולא משנה שיישומו את האמונה הזו כושל להדהים, או שאפשר בקלות למצוא גם ציניות באופן היישום, או שבדרך כלל מדובר בנשיא העילג והנבער ביותר שכיהן מעולם.

ברק אובאמה, הסנאטור הטרי מאילינוי, הוא איש כזה, אבל הוא עוד צריך להתבשל פוליטית, לצבור רקורד כלשהו. הילארי? היא מרגשת רק סוג מאד מסוים של ליברלים. המפלגה הדמוקרטית צריכה להיזכר איך מושכים ומטפחים צעירים עם אש בבטן וברק בעיניים. צעירים שיישירו מבט לאומה ויגידו "כן, אנחנו ליברלים ואנחנו גאים בזה", ויגרמו לזה להישמע כמו הדבר הכי הגיוני בעולם. אנשים כמו ג'ון קרי, שעם התסרוקת הקפואה והדיבור הפומפוזי קל ללעוג להם, שעם כל הניואנס ושיקול הדעת קל מדי להדביק להם תווית של זיג-זגרים, לא יעשו את זה. צריך לשכנע את המוני בית אמריקה שאם בערכים עסקינן, אז הערכים שלנו – גמול על עבודה יותר מאשר על הון, עזררה לחלשים, הגנה על הנדכאים – הם-הם הערכים האמיתיים והנעלים.

אבל עכשיו יש לארצות הברית ארבע שנים לבין מה טיבה האמיתי של השקפת העולם השמרנית. יש לי הרגשה שאחריהן, יהיה הרבה יותר קל לשכנע אותה לנסות משהו אחר. השאלה היא רק כמה אנשים –בארצות הברית ובעולם כולו – יצטרכו לסבול עד אז.

ערכתי את המדור "בחירות באמריקה" כאן בוואלה! חדשות במשך חודשים ארוכים, ונהניתי מכל רגע. אני רוצה להודות לאנשים שאמרו מלים אדיבות, לאלה שהעמידו אותי על טעויות והפנו אותי לידיעות מעניינות, לאלה שהעלו השגות מעוררות מחשבה וגם לאלה שהצחיקו אותי בהאשמות מופרכות. נכון שדעותיי ניכרו בקלות מבעד למלותיי, אבל זה בגלל שלא טרחתי להסתירן. מי שרוצה אובייקטיביות שיקרא את כל כתבי הצנון המצוי. ללא קשר לדעותיי, עשיתי תמיד ככל יכולתי להביא את כל המידע הזמין והרלוונטי. היו שדרשו ממני להתנצל על שמידע או סקר זה או אחר שפרסמתי - בשם אומרו או עורכו - התברר כשגוי. צר לי, אבל אין לי אלא להמליץ לאותם דורשים, לשחרר את נשימתם העצורה בציפייה. ניפגש בבחירות מחצית הכהונה, בנובמבר 2006.