זה נראה היה כמו אחד הערבים שבהם אתה יושב מול הטלוויזיה, מזפזפ בשלט מרוב שיעמום ונתפס על משחק כדורגל. אתה לא ממש אוהד את שתי הקבוצות אבל אתה לוקח צד מכורח הצפייה. מה חבל רק שהמשחק משעמם, נטול אירועים ונגמר בתיקו מאופס. ההזדמנות היחידה של קרי לכבוש היתה באוהיו אבל בונקר מפואר של הרפובליקנים סביב מחוז קויאהוגה (אנחנו עוד נגיע אליו בהמשך) שמר על התוצאה עד לסיום, שלח את הדמוקרטים לשהות בליגה הנמוכה עוד ארבע שנים והעניק עוד אליפות לנשיא.
ויותר מביש מההתבצרות בהגנה של השחקנים היה הסיקור התקשורתי המצוץ מהאצבע, הפחדני והמתחסד של ערוצי התקשורת. פוקס ניוז, תחנה שאליה לא העברתי מאז אירועי ה-11 בספטמבר, נראתה כמו בית קברות לפרשנות, שום דבר מעניין, אפס סקופים וניתוחים רלוונטיים, בעיקר קשקושים וזיבולי שכל לא קשורים ומנותקים לחלוטין מהמציאות.
רציתי שג'ורג' בוש ינצח. זאת אומרת, לא שזה גרם לי להדיר שינה, אבל ג'ון קרי נראה בעיניי כדמות מסוכנת. מצטער, אני לא קונה את התיאוריה של "'קרי יכריח אותנו ללכת לפשרות". עדיף נשיא שאנו יודעים מה טיבו, שהרבה שכל אין בקדקדו אבל הוא מנהל עבורנו את המלחמות ורושם צ'ק פתוח בכל פעם שאנחנו נוקטים באיזושהי פעולה בשטחים מזגזגן בלתי נלאה שלאף אחד אין מושג מה בדיוק האג'נדה שלו. ולא פשוט לתמוך בג'ורג' בוש, אולי בגלל האינטליגנציה הנמוכה שהוא מקרין אבל בעיקר מכיון שהמפלגה שהוא מייצג נתפשת בעיניי כעכורה ורקובה וחבריה נראים תמיד כמי שממתיקים עוד סוד שיהרוס את הכלכלה, את החברה ואת מה לא. אם בוש משחק את אריאל שרון, שבניגוד אליו עוד מפעיל את כח המח, הרפובליקנים הם הליכוד, מפלגה מזוויעה שמוצאת תמיד דרכים להרוס ולהרוס. אולי בעצם הליכוד טיפה יותר גרוע, כי הרפובליקנים עוד נותנים גב למנהיג שלהם, אבל את הרעיון הבנתם.
ואם בהתחלה עוד רציתי את בוש מתוך חרדה מקרי, הרי שהקנאות והתקווה לניצחון שלו רק גברו בעקבות הסיקורים המוטים בצורה ברוטאלית, בעיקר ביומה האחרון של מערכת הבחירות. מה לא היה שם? דיווחים על שיעור הצבעה גבוה שיעזור לקרי, שמועות על סקרים שבהם הדמוקרט מנצח ובהפרש גבוה. אלוהים ישמור, אפילו בהפסד של הוושינגטון רדסקינס תלו תקוות, גורל המדינה על כדור העשוי מעור חזיר. לא ייאמן כיצד האומה המתקדמת בעולם נסחפת לכשפים, לקסמים ולתעלולים נומרולוגיים. רק לפני שבוע הסירה קבוצת בייסבול מיתוס על קללה בת 86 שנה, ואמש זכה לראשונה נשיא מכהן אחרי הפסד של הרדסקינס. וכעת, אם יעשו לנו טובה, יעזבו נא כל עובדי האלילים את פסליהם וישובו לעולם המודרני. תודה מראש.
את המבוכה הגדולה, זו שעוררה בי את הרצון לשבור את הטלוויזיה, גרמה סוזן אסטריץ'. אין לי מושג מי הפרשנית בגרוש הזו, אבל פעמיים בערב עברה אסטריץ' על כל חוק תקשורתי אפשרי ונתנה פרשנות משוחדת על אירועים שכבר היו ולא היה ביכולתה להשפיע עליהם כהוא זה ובכל זאת בדתה אמתלות מהגיגי ליבה. לאחר סגירת הקלפיות בפלורידה אמרה אסטריץ' כי "שיעור ההצבעה הגבוה יעזור לקרי, בעיקר כשנרשמו נשים רבות שהצביעו". שלוש שעות אחרי כן הוכרז בוש כמנצח בפלורידה, ובהפרש לא קטן ולא קונטרוברסאלי.
ומילא שהיה ברור שבוש ינצח בפלורידה עוד הרבה לפני שהרשתות הכריזו על נצחונו, אוהיו היתה הפיאסקו של הערב. אף אחת מהרשתות לא התחייבה על הניצחון של בוש עד לשלב מאוד מאוחר. הצדיק היחיד בסדום שלקח הימור מסויים היה הפרשן וויליאם קריסטול שנתן סיבות למה בוש עומד לנצח במדינה. באתר של "סי. אן.אן" לא טרחו לעדכן נכון לאתמול בלילה שבוש ניצח שם, מה שבטוח בטוח. אסטריץ' (מי לעזאזל נתן ליצור ההיפר-אקטיבי הזה לפרשן?) התעקשה שבמחוז קויוגה לא נספרו כל הקולות וקרי עומד לסגור את הפער. בסוף זה אפילו לא היה קרוב.
ההתעקשות התקשורתית על סיכוייו של קרי גם לאחר שהיה ברור שהפסיד פשוט עלתה על כל העצבים האפשריים. זו היתה סקירה מבישה של אירועים שלא התקיימו ולא היו, שיעור ב"איך לנסות לגרום לציבור להאמין שאירועים שאין שום סיכוי שיקרו מתרחשים לנגד עינינו". היחיד שהיה חסר בכל המערכת הזו הוא מוחמד א-סחאף, שר ההסברה העיראקי. ממנו לפחות היינו צוחקים, הפרשנות ה"מלומדת" בערוצי הטלוויזיה סתם היתה מתסכלת.
וזה רק הגדיל את הרצון שבוש יזכה, כדי לחשוף ספין תקשורתי מביך ומבזה אבל זו לא היתה הסיבה היחידה. סיבה נוספת היתה שמן מזוקן וחדור ייצר פרובוקטיבי, הסוציאל-קפיטליסט הראשון בהיסטוריה, חוכמולוג שגילה שהתעמולה המרושעת נטולת הבסיס שלו לא עזרה במאום. אז מה, מייקל מור, איך אתה ישנת בלילה?
זהו? נגמר? אפשר לנשום כבר?
דוד רוזנטל, מיוחד לוואלה! חדשות
7.11.2004 / 12:08