פרנהייט 11/9

בפרנהייט צפינו בערב הבחירות. בניגוד לערוצי הטלוויזיה שסיפקו חומר ממוחזר לעייפה אנחנו הלכנו על סרט הנשיאות הכי איני בספריה הקרובה לביתנו.

מייקל מור הוא דמות שנויה במחלוקת באמריקה של ימינו אנו, בטח של אחרי הבחירות. זה הופך להיות אין להיות אנטי מייקל מור. הלהיט בקרב הקולנועים הצעירים הוא הסרט צלזיוס 41/11 שבוחן את דרכי העבודה של השמנצ'יק. בתוך שנתיים הפך מייקל מור מהדבר הכי איני באירופה ובאמריקה לסוג של זקן לא רלוונטי. כולנו מקווים שהוא בדרך לקאמבק, כי העולם צריך אנשים כמו מייקל מור, לטוב ולרע. או כמו שאומר לו גו'רג' בוש במהלך הסרט: "אולי תמצא עבודה אמיתית?"

בכל מקרה, גם אם ברור שחלקים גדולים בסרטו האחרון של מור מפוצצים בדמגוגיה סוג ז', עדיין מדובר במוצר נח לצפייה. בקולנוע צפו בו הרבה יותר אנשים ממה שכנראה הולכים לצפות בו ב-DVD וחבל, אבל אפשר להבין את הצופים. מצד אחד דווקא אחרי הבחירות אצל הדוד סם בה הוכיחו האמריקאים שאוהיו ונתיבות זה בדיוק אותו דבר, צריכים להסתכל על הסרט הזה לא כעל מסמך היסטורי אמין, אלא סתם כסרט שמראה גם הנשיא האמריקאי הנוכחי הוא פשוט אידיוט. לא יותר מזה לא פחות מזה. אידיוט ואתו כאילו שלא ידענו, חלק נרחב מהעם האמריקאי.

העניין הוא שב-DVD בניגוד לקולנוע קשה לעקוב אחר הסרט הזה בלי לעצור שניה ולבדוק מה הפסדנו. זה תמיד קורה בסרטים של מור, ששניה איבדת אותו ואתה כבר לא מבין מה קורה. על אחת כמה וכמה בסרט שכזה שמלכתחילה ברור שהוא פחות טוב משאר סרטיו של מור עד עתה. מספיק טלפון אחד, פפרוני שנופל מהפיצה והופסה, איבדתם כל קשר עין עם הסרט שמרצד לכם על המסך.

היה אפשר לעטוף את ה-DVD הזה בתוספות איכותיות ולנסות לבחון את דרכי עבודתו של מור ובכך להפוך את הסרט הזה מבלבלה של עובדות וניחושים לבית ספר לדוקומנטריסט המתחיל. הבעיה היא שכמו ברוב הסרטים שיוצאים מבית המדרש של קולנוע לב, התוספות מגיעות בקמצנות ולא מוסיפות שום דבר אף פעם. בקיצור הסרט של מייקל מור נחמד, הוא לא יהיה הבחירה הראשונה שלכם לשישי שבת אבל אם לא נשאר לכם מה לראות, תמיד תוכלו לקחת אותו ולמסות להיזכר שוב שג'ורג' בוש הוא הנשיא של ארצות הברית. שוב.