גילויי השמחה הישראלים לנוכח בחירתו מחדש של ג'ורג' בוש מעוררים תמיהה. מי שנחשב לנשיא הפרו-ישראלי ביותר אמנם סיפק ויספק רווחים קצרי מועד במאבק בינינו לבין שכינינו. אך מי שיטרח להסב את עיניו מעבר להיום ומחר יווכח שהנשיא הרדיקלי ביותר מאז לינקולן עלול להגביר את חוסר היציבות באזורנו ובטווח הארוך יפגע דווקא בחוסננו.
ראשית כל: המלחמה הפזיזה בעיראק הכשירה את הקרקע ליצירת אימפריה מוסלמית-שיעית המשתרעת משושן הבירה ועד החידקל. עם נסיגת הכוחות האמריקנים מהתופת העירקית (אני מהמר על אמצע 2005), אנו נצפה בעלייתם של האייטולות לשלטון ולחבירה מדינית-תרבותית בין איראן, עיראק, לבנון, ועוד. השפעתה של התפתחות מדינית-דתית זו תהיה לאין ערוך מסוכנת יותר ממעשיו של סדאם חוסיין המקרטע אותו מיהר הנשיא בוש להדיח בגין סכנות מדומיינות לשלום העולם.
ישראל תסבול גם מקריסת הברית של מדינות המערב בראשותה של ארה"ב. בימיו של הנשיא קלינטון ארה"ב עמדה בראש קואליציה מפוארת של מדינות שוחרות דמוקרטיה אשר גיבו את כל מהלכיה המאד פרו-ישראלים באזורנו. עתה, מעצמת-העל היחידה בעולם עומדת בודדה ומרירה ללא בנות ברית של ממש בעורף האירופי. בטווח הקצר נוכל להמשיך ולהמטיר בדיחות טפלות על אופיים של הצרפתים, הגרמנים ואירופאים אחרים. אך בטווח הארוך אין תוחלת לשום יוזמה מדינית ללא שיתוף פעולה ושכנוע הקהילה הדמוקרטית העולמית בצדקת דרכנו.
המלחמה הבעייתית של ג'ורג' בוש בטרור הבין לאומי מעוררת אף היא אי-נחת וטומנת בחובה סכנות רבות לישראל. במקום להפנות את תשומת הלב הצבאי והדיפלומטי לערש הטרור ערב הסעודית בוש בחר לחסל חשבונות משפחתיים בעיראק, ולטייח את יחסו המועדף לאותו משטר רשע שהצמיח ותמך בגלוי בטרור האסלאמי. כך אנו עדים לפארסה עצובה ועקובה מדם במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. בטווח הקצר אין בכך שום נזק מלבד הצער שנגרם לאלפי משפחות אמריקאיות ועשרות אלפי עיראקים חפים מפשע, קורבנות האנרכיה העיראקית תוצרת ארה"ב. אך בטווח הארוך אותה אי יציבות ואותה התעלמות משורשי הטרור יטביע גם.
ישנן, אם כן, סיבות רבות לחגיגות קצרת מועד לנוכח תוצאות הבחירות בארה"ב. אך לא ירחק היום ונאלץ לקצור את הסופה אותה זרע הנשיא בוש באזורנו.
* הכותב הוא מומחה לארה"ב ודיקן הסטודנטים באוניברסיטת חיפה
ישראלים, טוב לכם?
פרופ' רון רובין, מיוחד לוואלה!
4.11.2004 / 10:49