יאללה בוש - לעבודה

פרשן הניו יורק טיימס, טוד ס. פורדום, קצת חושש לנבא את העתיד. "הראיות מבלבלות", הוא אומר ומוסיף כי "כהונות שניות ידועות לשמצה בהיותן בלתי ניתנות לחיזוי ומאכזבות". ובכל זאת על דבר אחד הוא מוכן להתחייב – בוש אינו טיפוס שחושש מעימותים, ולדעתו, העימות בהא הידיעה, הוא זה על מינוי שופט לבית המשפט העליון, במקומו של וויליאם רנקוויסט החולה.

מדובר, לדברי פורדום, בסוגיה הכי חשובה לבסיס השמרני של בוש, הכולל 2 מתוך כל 10 מצביעים שאמרו אתמול לסוקרים ש"נושאים אתיים" חשובים להם יותר מכל נושא אחר. לבוש יש הזדמנות ליצור רוב ברור לשמרנים בבית המשפט העליון. פורדום חוזה כי צפוי לו קרב מר שבמהלכו, כמעט ללא ספק, יבצעו הדמוקרטים פיליבסטר כדי לטרפד כל בחירה שתיראה להם קיצונית מדי.

במאמר המערכת של הוושינגטון פוסט, נאמר כי בצדק היו הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ הסוגיות המרכזיות במרוץ לנשיאות. כשהאומה האמריקאית במלחמה, וחיילים אמריקאים נהרגים על בסיס יומיומי, נאמר שם, על הזוכה במרוץ להבהיר לעולם במהירות לאן מועדות פניה של ארה"ב.

נכון, הם כותבים, כי בוש כמנצח יוכל לנצל את ניצחונו כדי לתת משנה תוקף למדיניותו הצבאית והדיפלומטית, ואף להמשיך בדרכו ללא שינוי. הם אף מסכימים כי במקרה של עיראק נראה הדבר הגיוני, משום שבטווח הקצר אין אפשרות טובה יותר מהבחירות המתוכננות.

אך בראיה רחבה יותר, יהיה זה נבון מצד בוש לא לשדר "עסקים כרגיל", לאור העובדה הגלויה שממשלות רבות באירופה קיוו לתבוסתו. נבון יהיה מצדו להכריז כי שיקום היחסים עם אירופה עומד בראש סדר העדיפויות שלו, ולהבטיח להתייעץ לעתים קרובות יותר בשותפותיה של ארה"ב, להן הוא זקוק כדי להתמודד עם אתגרים כעיראק, איראן, צפון קוריאה ועוד.

בניגוד לפוסט, בבוסטון גלוב כלל לא חושבים שהישארות בעיראק היא מובנת מאליה. להפך. לדברי, רוברט קטנר, בעל טור קבוע בגלוב, הנשיא הנבחר יתמודד עם תנועת התנגדות למחלמה שלא נודעה כמותה מאז וייטנאם. בוש מנצח יאלץ להתמודד עם דמוקרטים המשוחררים כעת להילחם בו בכל כוחם, שעה שהרפובליקאים ימצאו עצמם במגננה.

לפיכך, הוא טוען, חובה לצאת מעיראק, וחובה לעשות זאת בלוויית תהליך ייצוב ארוך טווח. עיראק, הוא מבהיר, הרבה יותר מסוכנת מווייטנאם, שם יכלה ארה"ב להכריז על תבוסה וללכת הביתה מבלי לסכן את ביטחון העולם כולו.

קטנר חושב כי בקרוב מאוד יתקל בוש בלחץ לצמצם את ההפסדים בעיראק. האדריכלים הניאו-קונסרבטיבים של מדיניות עיראק, שהכניסו אותו לבוץ הזה, יאבדו כנראה מהשפעתם, ואת מקומם יתפסו ריאלסיטים בתחום מדיניות החוץ, כפי שקרה בכהונתו השנייה של רייגן.

לדברי קטנר, למרות העלויות הגבוהות של יציאה מעיראק – כסף למימון כוח רב-לאומי לשמירה על השלום וכסף לשיקום, דעת הקהל בארה"ב תתמוך בבוש, בעיקר משום שהסיכוי שעיראקי יירה בחייל אמריקאי הלבוש ככוח רב לאומי לשמירה על השלום, נמוך מהסיכוי שיירה בחייל אמריקאי המזוהה ככזה.