לאדם, אשר נדחף למשרד הקטנטן, יש זקן פרוע, ומבט ידידותי ביותר על פניו. שרשרת כבדה נתונה על המתניים שלו, ואזיקים לידיו. מספר 78 חסר שם, זאת אומרת שמו אסור לפרסום. החיילים המכניסים את האסיר לובשים כפפות גומי כחולות, כפי שהם עושים תמיד כשהם צפויים לבוא במגע פיזי עם אחד האסירים כאן בגוונטנמו, המובלעת הצבאית של ארה"ב בקובה. 78 אמור להיות "מספר חזק" ראש המודיעין של הטאליבאן בבירה הפרובינציאלית האפגאנית מזאר אלשריף.
כעת הוא יושב שפוף על שרפרף פלסטיק לבן, אזיקי רגליו מחוברים לטבעת הקבועה ברצפה. קולונל מחיל האויר ושני משקיפים יושבים אל מול האפגאני. רק המעמד, שהורכב בחופזה, ממנו משקיפים השלושה מלמעלה על האסיר, מזכיר במעורפל אולם בית משפט. הנושא לדיון הוא האם באמת הכרחי להחזיק את מספר 78 כלוא במשך כמעט שלוש שנים, בשם המלחמה בטרור, או שמא מנהיג טאליבאן לכאורה זה חף מפשע אחרי הכל, כפי שהוא טוען בעקביות.
המתורגמן תופס את מושבו, ופקיד הרישום מסדר את המיקרופונים. מאז פסק בית המשפט העליון בארה"ב, כי אפילו המלחמה בטרור אינה בחינת 'צ'ק פתוח', המשחרר את הממשל ממחוייבותו לנהל משפטים הוגנים, חוקים חדשים נכנסו לשימוש בגוונטנמו. בתי הדין מחליטים מי מן האסירים יסווג כ"לוחם אויב" לוחם מטעם הטאליבאן האפגאני או רשת הטרור של אסאמה בן-לאדן. שלושה משפטים צבאיים מסוג זה נערכים כאן מידי יום ביומו, וזאת במטרה לשמוע את כל 550 האסירים, שעדיין מוחזקים במתקן, עד סוף השנה.
הפנטאגון מתעקש ליצור לפחות תדמית של הליך ראוי. עד כה, רק מספר מצומצם של אסירים הועמדו למשפט באשמת פשעי מלחמה. למרות שהשימועים אינם הרבה יותר מנסיונות ראשונים להגיע לצדק אדמיניסטרטיבי, הם עדיין מצליחים להפחיד את האסירים. אחד מהם רועד במהלך הדיון בעניינו, הוא משוכנע שהוא יוצא להורג. אחר מתנדב להישאר במחנה מרצונו אם רק יתירו לאשתו להצטרף אליו. שלישי מנפק הצהרת פתיחה, ההופכת את משפטו למוכרע מראש: "כשאצא מכאן אחתוך גרונו של אמריקני."
"ההחלטה תתקבל בוושינגטון"
מספר 78 פאסיבי. הוא אוחז בכח את ידיו. סנדליו, חלק ממדי האסיר הסטנדרטיים, משפשפים את השטיח ואזיקיו מתהדקים. הקולונל מקריא את סדר הדברים. אין עורכי דין בשימוע הזה, רק קצין המשמש כיועץ. מסיבות של ביטחון לאומי חלקים מן ההליך צריכים להישאר מסווגים. הדבר נכון גם לגבי חלק מן הראיות. "האם אתה מבין את ההליך הזה?", שואל הקולונל. "לא" עונה מספר 78. "הוא רוצה שתשתמש במילים פחות מסובכות" אומר המתורגמן, "הוא לא למד בבית ספר."
חיילים של שר המלחמה האפגאני עבד אלרשיד דסתם עצרו את האיש והסגירו אותו לאמריקנים. באותם ימים ארה"ב שילמה ביד רחבה תמורת לוחמי טאליבאן ואלקאעידה, והשמועה על ה"פרסים" התפשטה באפגניסטאן במהירות. "תגלה שאנשים פשוט נמכרו; הכל היה סביב כסף", אמר קצין המודיעין כביכול לקולונל. "הייתי סתם אף אחד. תשאל את השכן שלי."
הוא משיל את הסנדל מרגלו, ומשרטט ברגלו מפה דימיונית על השטיח. הוא מנענע את בוהנו לעבר הנקודה בה לטענתו מתגוררים עדים היכולים לאשר את עדותו. הקולונל מתבלבל. "תעד את זה בפרוטוקול" הוא מורה לסמל. "אבל למה הטאליבאן נתנו לך בית, ומספיק כסף כדי לקנות מכונית, אם היית כה חסר חשיבות?" המשקיף מן הצי רוצה לדעת.
למספר 78 תשובה מוכנה גם לשאלה זו. הוא אומר שאחד ממפקדי הטאליבאן נתן בו את עינו והכריח אותו לקיים עימו יחסי מין. "למעשה אני הייתי אסיר שלהם, לא פחות." מספר 78 זוכה במילה האחרונה. "אתם מבזבזים את זמנכם איתנו", הוא אומר. "אם אין לכם ראיות, מדוע שלא תתנו לנו ללכת הביתה למשפחותינו? זה לא מועיל לכם להחזיק אותנו כאן. זה רק גורם לאנשים לשנוא אתכם אפילו יותר". לאחר שעה ומחצה השימוע מסתיים, ופקיד הרישום עוצר את מכשיר ההקלטה. "ההחלטה תתקבל בוושינגטון" אומר הקולונל. החיילים המחכים בחוץ לובשים כפפות גומי חדשות.
"קזינו ווינדג'מר" היא בירה ג'מאיקנית המוגשת רק למי שיכול להוכיח כי הוא מבוגר מספיק כדי לשתות. אפילו הגנרל נאלץ לשלוף תעודות. גנרל מרטין לוסנטי, בנם של מהגרים סיציליאנים, מדבר על עתידו של הבסיס הענק בקצה הדרומי מזרחי של קובה. "בעוד שנה מהיום לא תוכל לזהות דבר כאן" הוא אומר. לוסנטי הוא איש מילואים, אשר גויס על ידי הצבא משולחנו במחלקת התעופה של ג'נרל אלקטריק בכדי לשמש כסגן המפקד בגוונטנמו. הוא בוגר מלחמת ויטנאם ובעל תואר ביחסים בין לאומיים.
ללוסנטי יש חזון עבור מתקן הכליאה השנוי ביותר במחלוקת בעולם. גוונטנמו צפוי לעבור שינוי יסודי. התוכנית היא להופכו מכלא, שהעולם רואה כתמצית היהירות והקפריזיות האמריקנית, לכלא העומד בדרישות בית המשפט העליון, אך גם "מספק מידע אשר הופך את העולם למקום בטוח יותר".
הגנרל טוען שרבים מן הכלואים נשלחים כעת לביתם: "אנחנו לא מעוניינים בדגי הרקק." באומרו כך, הוא סותר את טענות בכיריו, ובעיקר מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד, אשר טען כי רק "הגרועים שבגרועים" הוגלו לאי הקאריבי מלכתחילה.
אפילו בגוונטנמו החדש, מי שנחשב מסוכן, או שעשוי להחזיק במידע חשוב, חייב להישאר כלוא. לכמה זמן? "בכל פעם שהיינו שרויים במלחמה בעבר, אף אחד לא שוחרר עד לתום המלחמה" אומר לוסנטי.
קשה לקבוע כמה מן האסירים עודם כלואים בבית הכלא הקאריבי הזה כעת. שלושים וחמישה פקיסטאנים הוטסו ממנו לאחרונה. כמתנת פרידה, הם הורשו לערוך מסיבה במחנה. האוויר נמתלא בריחות צלייה, והרעש ממסיבת הפרידה נשמע אף בתאים המרוחקים ביותר. זהו בדיוק הזן של מלחמה פסיכולוגית שלוסנטי רוצה לראות יותר. אחרי הכל, למי שיש תקווה לשוב הביתה, יש גם סיבה טובה לדבר.
השחרור הגדול ביותר עד עתה, הושג במסגרת משא ומתן שניהלה מחלקת המדינה עם ממשלת פקיסטאן. אומרים כי הסכמים דומים, עם ערב הסעודית ועם תימן, קרובים לחתימה. לוסנטי מסרב למסור פרטים על פרטי ההסכמים, ומסכים רק לאמר: "האנשים האלה כבר לא יוכלו להרוג את משפחתי."
כמעט כולם מדברים
בגוונטנמו החדש נוכחים גם עשרה אסירים מסתוריים, אשר הגיעו לפני שלושה שבועות. השמועות בבסיס אומרות כי מדובר בבכירים בארגונו של בן-לאדן, אולי אפילו מתכנני האחד עשר בספטמבר, ח'אלד שיח' מחמד ורמזי בן אלשיבח. לוסנטי לא מעוניין לדבר על כך.
גוונטנמו אמור לספק בעתיד את המודיעין האסטרטגי למאבק בטרור. הכלואים משמשים כ'רפרנס', כאמצעי לבדוק שמות חדשים העולים במהלך השימועים, וכזרז לקראת השגת הבנה טובה יותר של האופן בו פונדמנטליסטים חושבים. במתקן החקירות במחנה 'דלתא' שבעה חדרים. השולחנות דומים למיטות חולים, מצוידים בשני כפתורים בקיר. הכפתור האחד מטרתו להזעיק את השומרים, השני לזימון הצוות הרפואי. הכסא השחור המתקפל והרעוע מיועד לאסירים, אולם לאלה המשתפים פעולה מתירים לעבור לכסא עור נוח יותר. שניים מהחוקרים ממתינים בחדר "זהב 15". לקצין ישנם פנים מחודדים, תווי פניו נוקשים. כמו כל שאר אנשי המחנה, הוא כיסה את תג הזיהוי שלו בסרט שחור, מפחד תגמול עתידי. החוקר השני, אזרח, אומר: "אנחנו מעוניינים שהאסירים יראו בנו בני אדם, לא אויבים."
דלת שנפתחת ממול ל"זהב 15" מגלה חדר מואר במעומעם, המלא במכשירי הקלטה. מראות חקירה, שקופות מצידן האחד, מאפשרות צפייה אל התאים מימין ומשמאל. אדם זקן יושב משמאל, ידיו הכפותות לחוצות לחזו. על פי בגדיו הלבנים הוא אסיר המשתף פעולה. הוא מניע את פלג גופו העליון עד כי פניו כמעט ונוגעים בברכיו. לבסוף הוא מכסה את פניו בידיו.
האסיר מימין נראה קטנטן. אלמלא זקנו הארוך, אפשר היה לטעות ולחשוב אותו לילד. הוא לובש כתום, צבעם של העקשנים, המסוכנים, אולם הוא יושב על אחד מכיסאות העור. טבלאות שוקולד, מכתב שנשלח בדואר אוויר, ומפה של איזור הגבול בין פקיסטאן לאפגניסטאן מונחים על השולחן. אחד משני החוקרים מצביע על נקודה בהרים.
הגנרל לוסנטי טוען, כי כמעט כולם מדברים. אולם מדוע אסלאמים קיצוניים, אנשים ששתקו במשך שנים, לפתע משתפים פעולה? הם אנשים עם רגשות, אומרים מומחי החקירה, כאילו גילו לפתע רעיון מפתיע. הם מספרים את סיפורו לוחם טאליבאן אדוק, שרגלו התותבת הערימה תמיד קשיים מרובים, עד שאחד השומרים הגיש לו יום אחד כסא פלסטיק. "מאז, הוא לא מפסיק לדבר", אומר הקצין הצבאי.
"אבו ע'ריב הפחיד רבים מאיתנו כאן" טוען גנרל לוסנטי. הוא מתייחס לבית הכלא בבגדד, שנלקח על ידי חיילי ארה"ב, ולתמונות עינויים ממנו שנפוצו בעולם בחודשים האחרונים. זה לא יקרה שנית, אומר לוסנטי, לא בגוונטנמו.
ג'יי הוד הוא הבוס של לוסנטי. בחדרו כל כך קר, עד שמים מעובים נוטפים על חלונו ומשם למטה, למפרץ. גנרל הוד בילה את רוב הקריירה הצבאית שלו באירופה, לאחרונה בקוסובו, ולפני כן בגרמניה ובאיטליה. הוד קיבל את הפיקוד על הבסיס מ"חברו" ג'פרי מילר במרץ. גנרל מילר הוא מהדמויות הצבאיות היותר שנויות במחלוקת בארה"ב. ועדות חקירה, כמו גם הסנאט, התחילו לבדוק את שיטותיו. נטען, כי מילר ניסה שיטות חקירה שהוצאו מחוץ לחוק בכל העולם ואף המליץ ליישמן בכלא אבו גרייב בעיראק.
גוונטנמו הייתה המעבדה, אבו גרייב שדה הניסויים הרציני הראשון, טוענים מבקרים. "גוונטנמו אינה אבו גרייב" אומר הוד. "אנו משתמשים בשיטות יותר אפקטיביות." בשיאה של פרשת העינויים, הבית הלבן, תחת לחץ רב, שחרר מסמכים מגוונטנמו, אשר עד אז נחשבו "מסווגים ביותר". באוקטובר 2002 הפיקוד הצבאי לחץ להכנסתן של שיטות חקירה אגרסיביות יותר, בטענה כי האסירים הופכים עמידים יותר לשיטות החקירה הרגילות. חלק מן ההצעות שהועלו אז, נשמעות כתסריט אימה על האינקוויזיציה.
מוזכרים 'תרחישים' שמטרתם לגרום לאסירים להאמין כי כנראה יוצאו להורג או יעונו. או הנחת בד רטוב על הפנים עינוי המים הסיני הנודע לשמצה. האסיר אמור להאמין, כי הוא עומד להיחנק. הגנרל מבטל טענות אילו, באומרו כי לא היה בכך דבר מעבר לדיונים פנימיים: "דברים כאלה אף פעם לא קרו כאן".
מאז התקריות באבו-ע'ריב, אנשי הצבא האמריקני בגוונטנמו חוששים שמא בסיסם יסגר. הם מודעים למוניטין שיצא למחנה. מחצית מן האסירים לא צריכים להיות שם, אומרים מומחי ה-cia. לגבי מחציתם השנייה, רבים מהאסירים פשוט ממציאים סיפורים בחקירותיהם, על מנת לקבל יחס טוב יותר. כך לדוגמא נולדו בגוונטנמו שמועות על כוונת אל קאעידה להרעיל את מאגרי המזון, או להשיג פלוטוניום מצוללת גרעינית שטבעה. מבקרים טוענים, כי כל מידע שהיה בידי האסירים הוצא מהם כבר מזמן.
"שטויות" אומר גנרל לוסנטי. הוא הביא להעתקתו של בית סוהר שמור ביותר הממוקם באינדיאנה לגוונטנמו. המרכיבים הובאו אחד אחד לבסיס. בניגוד לתאים, אשר עדיין נראים זמניים, הכלא עצמו בנוי כך שיוכל להכיל אסירים בלא הגבלת זמן.
יש מקום לכמאה אסירים ב"מחנה 5", ואתר בנייה ל"מחנה 6" כבר נבחר. המושבים מוחלפים באולם הקולנוע הפתוח ב"מחנה אמריקה", היכן שמאות שומרים, חוקרים ומתורגמנים מן הסי.אי.איי מתגוררים.
בימים אילו האסירים מנסים להוציא משומריהם מי עתיד לזכות בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2 בנובמבר. נראה שהם מקווים כי אפילו לגוונטנמו החדש לא יהיה מקום באמריקה המונהגת ע"י ג'ון קרי.
לעת עתה, בתי הדין ממשיכים קדימה, לא מושפעים מן המערכה הנשיאותית בארה"ב. אופן קבלת ההכרעות נשמר בסוד. כל שנשאר היא רק סטטיסטיקה דלה: עד ליום חמישי האחרון 123 אסירים נשמעו, והכרעה נתקבלה ב-69 תיקים. 68 מהם מסווגים כעת רשמית כלוחמי אויב.