הבחירות בקוסובו רק יגבירו את הבלאגן

מילוש נאדיק בן ה-75 מבלה את רוב הזמן בקריאה וצפייה בטלוויזיה באולם ההתעמלות שמנוהל על ידי כוחות צבא גרמנים מנאט"ו, בפריזראן שבקוסובו. בחודש מרץ נרדף נאדיק, יחד עם עוד 80 סרבים תושבי קוסובו, על ידי כנופיה אלבנית ומאז הוא שוהה במקלט הגרמני. עבורו ועור 30 מחבריו הסובלים, הבסיס הגרמני, עם גדרותיו ושומריו החמושים – הוא ביתם החדש, לפחות עד שבתיהם השרופים יבנו מחדש.

הפליטים הסרבים עוזבים את הבסיס פעם בשבוע, בליווי חיילים גרמנים בכדי לערוך קניות בסופרמרקט המקורי. בשל העובדה שהכוחות הגרמנים הואשמו בכישלון בהגנה על המיעוט הסרבי לפני חצי שנה הם כרגע יוצאים מגדרם בכדי להבטיח את שלומם.

אם נאדיק שואף לקבל קצת הכוונה רוחנית לוקחים אותו הגרמנים אל שרידי המנזר "המלאך הראשי", שנזיריו עדיין חיים במקלטים ארעיים ואוהלים בזמן שמתנדבים בונים מחדש את ביתם. נאדיק מציג תמונה בת 90 שנה, בה נראה אביו מוקף בנכבדי פריזראן. בתמונה נראים טורקים, בוסנים וסרבים יחד עם אלבנים. לטענתו התמונה מוכיחה כי לדרישתם של האלבנים לעצמאות בקוסובו אין בסיס היסטורי. מכל הלאומים, דווקא הסרבים, שטענו כי קוסובו היא מולדתם, מפגינים כעת הבנה וגיוון גזעי.

מאוחר יותר נאדיק, שאינו תומך נלהב של פיוס ופיצויים, מראה תמונה של ביתו ההרוס במרכז פריזראן. הוא נשאר בביתו חמש שנים לאחר הפצצות נאט"ו ב-1999, כשהוא מתבצר ומתחבא משכניו האלבנים ושורד רק בזכות סיוע הומניטרי. אולם ב-17 במרץ הרסו האלבנים עם גרזנים את דלתו, עליה כתב נאדיק: "לעולם לא אמכור את ביתי". לטענתו, רק בעזרת המשטרה הוא הצליח לחמוק מהאלבנים, דרך גגות בתי שכניו. נאדיק משוכנע כי קוסובו לעולם לא תקבל עצמאות, ומתכנן לחזור ולבנות את ביתו, אפילו אם שכניו האלבנים יישארו עוינים לו.

רוב חבריו למקלט בבסיס הגרמני אינם שותפים להשקפתו. הם מעונינים לעזוב את קוסובו מהר ככל האפשר. הם משוכנעים שאפילו הבחירות לפרלמנט, הצפויות בשבת, לא יהפכו את קוסובו, למודת המלחמות, לגן עדן של דו-קיום.

היום תתמודדנה 32 מפלגות ובריתות על 120 מושבים בפרלמנט. בבחירות הפרלמנטריות האחרונות, שנערכו ב2001, זכתה מפלגתו של נשיא קוסובו, איברהים רוגובה, ב45.6% מהקולות והרכיבה קואליציה יחד עם לוחמי הגרילה לשעבר, חאסים וראמוש חראדינאג'י. כעת הממשלה הזו מפולגת קשות, ומספר חברים מרכזים במפלגתו של רוגובה נרצחו.

ישנו רק נושא אחד עליו כולם מסכימים – קוסובו חייבת להיות עצמאית, כלומר – אלבנית. למרות ש-22 נציגים סרבים העניקו לפרלמנט מעטה של לגיטימיות אתנית, השפעתם הייתה חסרת משמעות. כרגע אין סימנים כי המצב הזה עומד להשתנות. למעשה, מצבם של הסרבים עומד להידרדר, כיוון שמרבית הפוליטיקאים בבלגרד קראו לסרבים להחרים את הבחירות וכעת עושה רושם כי מספר הנציגים הסרבים בפרלמנט בקוסובו יקטן. סרבים רבים טוענים כי כל עוד ימשיכו האלבנים להתעלל בסרבים ולנהוג בהם בחוסר צדק – תימנה הקהילה הבינלאומית להעניק את קוסובו לאלבנים.

האלבנים, מצדם, עושים ככל שיוכלו בכדי להימנע מקיום שיחות עם הסרבים. בעצרות בחירות שילהבו את הקהל ראש ממשלת סרביה, באג'ראם רקסיפי, ואנשי הגרילה לשעבר,טאצ'י וחראדינאג'י, בהבטחות כי קוסובו תהיה עצמאית בקרוב. חראדינאג'י - שרירן, מאבטח, סלקטור במועדון לילה וגיבור מלחמה – הכל לשעבר, הכריז כי העצמאות תגיע בסתיו של 2005, וכי החוקה החדשה כבר נכתבת. הוא הכריז גם כי לקוסובו יש כבר צבא משלה, בן 5000 איש המורכב ברובו מלוחמי גרילה לשעבר. במקור, על פי תכנוני האו"ם, היה הצבא הזה אמור להיות רב-אתני ולהגן הן על האלבנים והן על הסרבים.

בעצרות הבחירות הללו זוכים מנהיגים אסלאמיים במושבים הקדמיים ואין כל דיבורים על חזרתם של הסרבים אל מולדתם, וכמובן על השמועה כי חראדינאג'י הוא, ככל הנראה, ה"פוליטיקאי האלבני הבכיר" שהאו"ם מתכוון להביא השנה לדין על פשעי מלחמה לפני בית המשפט הבינלאומי בהאג. התביעה מתלוננת על חוסר שיתוף פעולה בניסיונותיה לחקור את לוחמי הגרילה לשעבר.

ישנם מעטים המביעים חרטה על הטרגדיה האתנית, הבלתי ניתנת ליישוב, בקוסובו. למרות שהרופא, בוג'ר בוקושי ("הייתי שם במעצר את כל אנשי המנהל"), ויזם התקשורת והמולטימיליונר, ווטון סורוי, נכנסו למרוץ עם מפלגותיהם, הם יכולים לצפות לתמיכה רק בערים גדולות ובקהילה הבינלאומית. ואולם, 70% מהאוכלוסייה האלבנית של קוסובו חיים באזורים כפריים.

לבוקושי וסורוי, האתגר הגדול הניצב בפני פוליטיקאים מקוסובו הוא להלחם תנאי כלכלה איומים ושיעור גדול של אבטלה. 7 מתוך 10 מתושבי קוסובו מובטלים כיום, שורדים על כסף הנשלח מחו"ל, הברחות וחלטורות.סורוי מאמין כי תוך שישה חודשים, אחרי חורף קשה, האזור יחווה "פיצוץ סוציאלי". אז, הוא מאמין, אפילו משרדי מנהלות האו"ם יכולים לעלות באש.

דגה אחרת היא העלייה המהירה בפשע. בדרי שאבני, ראש מחלקת המכס לשעבר, מחלקה אשר אמונה על לחימה במבצעי הברחות, אינו היחיד הטוען כי קוסובו הינה כיום מרכז להברחות סמים. הוא סבור כי לפחות פי שניים מהתקציב של קוסובו אובד, כל שנה, בשוק השחור, בסחר בסיגריות, קפה, שמן ובנזין. תחנות גז חדשות וסופר-מודרניות צצות בכל רחבי האזור, לעתים באותו הרחוב אפילו, במרחק כמה מטרים אחת מהשניה.

שאבני טוען כי במשך שנים הוא סיפק למנהלת האו"ם מידע מדויק על נתיבי הברחות, ועל האנשים המושכים בחוטים, ואף איבד את עבודתו כתוצאה מכך – שלא בצדק, על פי החלטת בית המשפט. כעת הוא מברך את אורחיו: "ברוכים הבאים לקולומביה".

מרבית האלבנים מקווים כי במהלך הדיונים לביסוס מעמדה הסופי של קוסובו, אשר, לפי החוק הבינלאומי, היא חלק מסרביה, האמריקאים ידחפו לעצמאותה של קוסובו. התמיכה העממית לכוחות ההגנה, שהובילו את המבצע של נאט"ו נגד יוגוסלביה, נותרת חזקה. דגל הפסים והכוכבים האמריקאי מונף לצד הדגל השחור-אדום האלבני פעמים רבות יותר מאשר מונף לצידו דגל האיחוד האירופי , למשל. בשדרת ביל קלינטון, הנמצאת בבירה פריסטינה, פסל גדול-מהחיים של נשיא ארה"ב לשעבר ניצב בכניסה לבניין. בלילה, תאורת זרקורים מכוונת להעתק מדויק של פסל החירות, המוצב על גג מלון ויקטורי.

למרות שאלבנים רבים "יודעים היטב שעתיד קוסובו נמצא באירופה", כמו שמבטיח ראש כוחות האו"ם במוצבים בקוסובו, סורן ג'סן-פטרסן, הדאגה העיקרית שלהם היא שתהיה להם מדינה משלהם. מאז התסיסה במרץ, עצמאות הפכה להיות יותר ויותר מוחשית, למרות שתושבי קוסובו צריכים להתייצב עתה מול האשמות שגם הם רודפים מיעוטים אתניים.

המתמודד לנשיאות בארה"ב, ג'ון קרי, כבר הבטיח לאלבנים בקוסובו את זכות ההגדרה העצמית. שליחה המיוחד של ארה"ב לשעבר, ריצ'רד הולברוק, אף התבטא באופן ברור יותר, כשאמר שקוסובו תהיה עצמאית, עם או בלי הסכמתה של סרביה. דעות כאלו אפילו פופולריות יותר בגרמניה. לפני המסע האחרון של שר ההגנה סטרוק לקוסובו, דיפלומטים בברלין אמרו כי "שילובה מחדש (של קוסובו) בסרביה – אינו פתרון". מפקד המקלט הגרמני לשעבר, קלאוס ריינהארט, חושש כי פתרון כזה יכול להוביל למלחמה נוספת.

מפקדו החדש של החיילים הגרמניים בפריסטינה, קולונל ארהארד ביולר, גם מאמין כי זה יוביל לאסון. כולם יודעים, אומר ביולר, שקוסובו לא יכולה להרשות לעצמה את האי-שקט שהתרחש במרץ, כש-19 אנשים נהרגו, ויותר מ-900 נפצעו, וכנסיות ומנזרים סרבים נהרסו.

מסיבה זו, 3,300 חיילים בנציגות הגרמנית עוברים בתקופה האחרונה אימון נוסף עבור "פריסה נגד מפגינים". משלוח של גז מדמיע הגיע לא מזמן, ונוהלי עוצר הותקנו עבור עשר ערים "לשעת חירום". במצב חירום כזה, 1,200 חיילים יפרסו לפריזראן תוך 15 דקות.

קולונל ביולר לא משלה את עצמו: "המצב בלתי ניתן לחיזוי, ובגלל שקונפליקטים אתניים לא נפתרו עדיין, הפוטנציאל לתסיסה לא נעלם. ללוחמי הגרילה עוד יש מצבורים אדירים של נשק בקוסובו. כל תוכנית איסוף הנשק של כוחות האו"ם בקוסובו לא הצליחו".

חיילים גרמניים רבים ופקידי האו"ם, לעומת זאת, אינם מייחסים את חוסר חופש-התנועה של הסרבים, לאיום האלבני. אפילו לאומנים סרבים, ויותר מכל הבישוף האורתודוכסי ארטמיג'ה, מתחילים להתרגל לשחק את תפקיד הקורבן והחלו להפוך את המובלעות הסרביות למעוזים לאומניים-מיליטנטים. במדינות הקטנטנות הללו, המוקפות בגדר התייל של נאט"ו, שם המטבע הנפוץ הוא עדיין הדינר ולא היורו, הסרבים מפארים בעקשנות את תקופתו של הדיקטטור סלובודן מילושביץ, כאילו היו מצפים, מדי יום, לחזרתו עטורת הניצחון מהאג.

בפסטיבל היין המסורתי שנערת לפני שבוע, בעיר ווליקה הולדזה, ליד אוראהובאק, לא היה היין אמסלפלדר, היין המפורסם והידוע לשמצה של האזור, הדבר היחיד שהוגש. נכבדי הכנסייה, הרכבי מוזיקה ורקדני פולקלור קראו לחרם על הבחירות ונדרו כי יבוא יום ושדה-קוסובו, שדה הקרב ההיסטורי בו הביסו הטורקים את הסרבים, יחזור לרשות סרביה. ביום רביעי, 1,000 מתושביה הסרבים של קוסובו, הפגינו בחזית המשרדים של נשיא סרביה בוריס טאדיק בבלגרד, ומחו נגד קריאתו לסרבים שישתתפו בבחירות. תשלום לאוטובוסים שהסיעו את המפגינים סופקו מתקציב המדינה של יריבו, ראש הממשלה, וואצלב קושטוניצה, התומך בחרם.

עד עתה, מרבית הסרבים, בתוך ומחוץ למחוז-המאבק, כבר השלימו עם חלוקת האזור. ראש ממשלת סרביה לשעבר, זוראן זיקוביץ, טוען כי הוא ערך שיחות חשאיות על הנושא עם הקהילה הבינלאומית, כשהוא היה בתפקד. שר החוץ לשעבר, גוראן סבילאנוביץ, האשים את ממשלת בלגרד כי ידעה, זה זמן רב, שהאזור אינו יכול להשאר סרבי.

אם יבוא יום בו כל קוסובו תהיה עצמאית, ואז, אם כן, אלבנית, "יציאת מצרים" של 90,000 סרבים תהיה בלתי נמנעת. מילוש נאדיק מפריזראן, הממשיך בקביעות להתעקש על כך שהוא מתכנן לחזור לביתו לאחר שייבנה מחדש, גם הוא מגיב על הרעיון של קוסובו-עצמאית באימה, ואומר כי הנושא לחלוטין לא בא בחשבון, ושלעולם לא יוכל לחיות בדינה כזו. הכומר הגרמני, תומכו הרוחני וראש מנזר "המלאך הראשי", מהנהן בהסכמה