הים התיכון "זוכה" לאספקה קבועה של זיהום ממדינת ישראל. הדי הסירחון משני המזהמים העיקריים, נחל הקישון שבמפרץ חיפה ושפכי גוש דן (שפד"ן), הגיעו השנה סוף סוף לתקשורת, ומשם לתודעת הציבור. הודות לכך, ובשילוב מאבקם המתמשך של הגופים הירוקים, ניתן לומר שהרשויות בישראל נעות בעצלתיים לקראת הפתרון המיוחל.
בגזרת הקישון ניכר בשנה האחרונה "ניסיון אמיתי ומקצועי של המשרד לאיכות הסביבה לפתור את הקונפליקט" על פי הדו"ח. חוות דעת מקצועיות בחנו אמות מידה סביבתיות לאיכות מי ים רצויה, ואת מידת האיכות אליה צריכים להגיע שפכי התעשיה הכימית לאורך הקישון. הועלתה גם אפשרות לבניית צינור שיעקוף את הקישון ויזרים שפכים מטופלים ישירות לים, אך היא מעוררת מחלוקת קשה בין הגופים השונים.
השפד"ן, המזרים לים כשליש משפכי מדינת ישראל, נחשב לאחד משמונה המזהמים הגדולים של הים התיכון. הוא מזרים לים בשנה כחמישה מיליון מ"ק בוצה, המכילה מאות טונות של מתכות כבדות, רעילות ומסרטנות. הדבר עלול לגרום נזק בלתי הפיך לסביבה הימית ולשרשרת המזון. בעוד שבארצות המערב ניכרת מגמה למצוא חלופות לטיפול בבוצה, נמצא התהליך בארץ "בסחבת תמוהה" כלשון הדו"ח. בעקבות עתירת עמותת "אדם טבע ודין" והלחץ הציבורי, הוחלט כי על השפד"ן להפסיק הזרמת הבוצה המזהמת לים בתוך שלוש שנים וחצי.
התרומה שלנו לים התיכון
תמר נהרי
15.5.2001 / 13:04