אסור לשכוח: רבין נרצח על רקע פוליטי

בימים אלו של אירועי יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל, עולה השאלה כיצד ראוי לציין את הרצח ובאיזה תאריך - העברי או הלועזי. אני טוענת כי יש מקום לשני התאריכים, ולכל אחד מהם תפקיד חשוב במדינתנו. התאריך העברי מעביר את המסר הממלכתי, והתאריך הלועזי מעביר את המסר הפוליטי.

ראשית התאריך העברי. י"ב בחשוון הנו התאריך הממלכתי לציון הרצח ע"פ חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, שנחקק בתשנ"ז (1997), ובו הוחלט לציין את תאריך הירצחו של רבין כיום זיכרון ממלכתי הכולל הורדת הדגלים לחצי התורן, טקסים בבתי הספר שיוקדשו לדמותו ופועלו וכן פעילות שתיוחד לחשיבות הדמוקרטיה בישראל, וסכנת האלימות לחברה ולמדינה. על ביצוע החוק ממונה שר החינוך.

ציון הרצח בתאריך העברי הנו בעל מטרה ברמה הממלכתית. ביום זה אנו מפגינים אחדות סביב רעיון משותף בדבר חשיבותם של ערכי הדמוקרטיה כגון ההסכמה והסובלנות, ומתריעים כנגד הסכנות בשימוש באלימות. כמו כן, הרצח מוצג ביום זה כטרגדיה לאומית שאינה משתייכת למחנה זה או אחר.

לעומת זאת, תפקידו של התאריך הלועזי הוא להעביר את המסר הפוליטי, המצביע על האשמים ברצח ובהסתה שקדמה לרצח. על כן, נדהמתי לשמוע שאישים פוליטיים לא יקחו חלק בעצרת ב- 4.11, גם לא שמעון פרס, כדי לפנות את הבמה לדוברים א-פוליטים. בעיני זוהי החלטה תמוהה, שעושה דה-לגיטימציה לפוליטיקאים ובעיקר דה-פוליטיזציה לרצח, ובכך תורמת לטשטוש והעלמת חלקה של המערכת הפוליטית ברצח.

המערכת הפוליטית, מצד ימין, היתה שותפה להסתה בימים שקדמו לרצח. מדובר בהסתה פרועה של רבנים, שהוציאו פסקי הלכה, ושל מי שהיום עומדים בראש המערכת השלטונית פוליטית - מי שעמדו בכיכר ציון מאחורי הארון.

רצח יצחק רבין היה בראש ובראשונה רצח על רקע פוליטי, ומי שמבקש לטשטש זאת הופך את הרצח, מנקודת מבטו של הרוצח לרצח מושלם ומשתלם. היעד המרכזי של הרוצח הושלם - תהליך השלום שהחל רבין בחתימה על הסכם אוסלו-גסס עד שגווע.

שמעון פרס, שהודר מהכיכר, מכונה "פושע אוסלו", והדרתו תורמת להסתה הפרועה של הימין הקוראים ל"פושעי אוסלו לדין". יתר על כן, עד היום לא נענשו אלו ששידלו בהצלחה לרצוח ראש ממשלה בישראל בשל דרכו המדינית. מדובר בבכירי המערכת הפוליטית וברבנים שהסיתו וגיבו את מעשהו של הרוצח בפסקי הלכה.

לצערי, דומה שדווקא מתוך רצון ליצור קונצנזוס מזוייף, לא הופנם הלקח מהטרגדיה האישית והלאומית של רצח ראש ממשלה. המבקשים להנציח את זכרו של רה"מ ז"ל בכיכר באופן הזה, נותנים לגיטימציה לתפיסה שהרצח, שהיה רצח פוליטי, הופך לא-פוליטי ולנטול הקשר, ובכך נותנים יד להעלמת המחלוקת.

בדרך הא-פוליטית של אזכור הרצח משחררים מאחריות את אלה במערכת הפוליטית שהיו שותפים ואחראים. אם הרצח לא היה על רקע פוליטי - ואם כולם אחראים - הרי שבעצם אין איש אחראי. אנשים כשמעון פרס ואחרים מהמערכת הפוליטית צריכים לעמוד על המרפסת בכיכר ולהפנות אצבע מאשימה לעבר האחראים ברצח, והאחראים על המורשת של יצחק רבין צריכים לעמוד בגאון מאחוריו ומאחוריהם ולומר - לא נשכח ולא נסלח.

הדרך הא-פוליטית של אזכור הרצח צריכה להיות שמורה אך ורק לתאריך העברי, הממלכתי, ואילו בתאריך הלועזי צריכה לצאת הזעקה הפוליטית מתוך חוגי השמאל, על כך שמנהיגם נרצח.

זהבה גלאון היא חברת כנסת מטעם "יחד".