האומנות היא אוניברסלית

ישראל נחשבת לאחת המדינות בעלות אחוזי הצפיה הגבוהים ביותר בתיאטרון - ארבעה מיליון כניסות בשנה. הנתון הזה גדל בהתמדה, מה שמעיד על כך שהקהל בארץ גם צריך וגם צורך תיאטרון באופן קבוע - החיים בארץ כל כך קשים, והתיאטרון הוא סוג של מזור. ויש לנו תיאטרון מצויין בישראל. אבל קורה כאן דבר מוזר – תקציב התיאטרון, שנמצא בתוך תקציב התרבות, הולך וקטן כל הזמן.

אני לא מאמין שהאפליה התקציבית, לעומת התמיכה בענפי תרבות אחרים, תורניים למשל, היא מכוונת. בשלטון יש הרבה אנשים שצורכים תיאטרון, או לפחות צרכו, עד שהגיעו לשם. אני חושב שהבעיה נעוצה באי ההבנה שהתיאטרון אולי מקבל יותר כסף יחסית – אבל מחזירים אותו בריבית דריבית.

כאשר מדברים על חלוקה תקציבית, חשוב להבין שאומנות תורנית מקבלת מה שאני חושב שניתן לקרוא לו "מענק", כלומר מתנה. לעומת זאת אנחנו כתיאטרון לא מקבלים מענקים. אנחנו מקבלים כסף כדי להזרים אותו בחזרה למערכת באמצעות מקומות העבודה שאנחנו יוצרים – מזנונים, בתי דפוס, הסעות. על כל שקל שהמדינה נותנת לתיאטרון – היא מקבלת 4 שקלים בחזרה. ולכן אני לא מבין למה האומנות התורנית, כבודה במקומה מונח, צריכה להיות מעל לאומנות הכללית, או מנותקת ממנה.

כמנהל תיאטרון אני הרבה פעמים מקבל תגובות מקניינים שאומרים לי שההצגה שלי לא יכולה לעלות באולמות התרבות שלהם, כי יש להם קהל דתי והוא לא יקבל את זה, למרות שאני רואה לא פעם קהל דתי בתיאטרון. אני לא עושה אומנות דתית, אני עושה אומנות, נקודה, ושהקהל הדתי יחליט האם הוא רוצה לראות אותה או לא.

אני בדיוק חוזר עכשיו מחזרות למחזמר שאנחנו מעלים בתיאטרון באר שבע, "עלי כינור" של שלום עליכם, שעוסק בדיוק בשאלה של מסורת מול אומנות. הוא מספר על ילד שרוצה לנגן בכינור וההורים לא מרשים לו, כי להיות כליזמר נחשב פחות ממקצועות אחרים. אז מה זה - אומנות דתית? אומנות חילונית? אומנות כללית? האומנות שלי פתוחה לכל אחד. (ובמאמר מוסגר, אני לא חשוף בכלל לתרבות תורנית, ואת השאלה למה אני מפנה למי שעושה אותה)

אומנות היא הרי דבר אוניברסלי, והאומנות התורנית היא רק חלק קטן ממנה, מעין מקרה פרטי של האומנות הכללית. יש לה תפקיד פונקציונלי של קירוב אנשים לדת ולמסורת. ולכן האומנות התורנית היא חלק מהאומנות בכלל, ומי שמעמיד אותה בנפרד, מול התרבות הכללית, חוטא לעניין. יש תיאטרון ויש יודאיקה, ושניהם צריכים להיות חלק מתקציב התרבות הכולל. אנחנו נמצאים באותו מקום ובאותה ארץ וצריכים לקבל מאותה עוגה – והיא צריכה להיות הרבה יותר גדולה.