בסיפור הזה החרדים תמיד יוצאים רע.. הם נראים פארזיטים, לא עובדים, לא משרתים בצבא, נציגיהם בתקשורת הם או רבנים או פוליטיקאים רודפי בצע
לא מבינים בתרבות ונהנים מכספי מדינה לרוב.
לעומתם, אנשי התרבות ושוחריה הם אנשים נאורים, ליבראלים, אנשי העולם הגדול, תרבות המערב נר לרגליהם, הם עוברים מסך, וגם מגיעים אליו די בקלות. הם מייצגים את הרוב במדינה ותקציבי התרבות "שלהם" תמיד קטנים מדי ומקוצצים חדשות לבקרים.
ובכלל איך אפשר להשוות בין ישיבה לתאטרון?
ממקום מושבי בין שני העולמות האלה התמונה נראית קצת אחרת: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, עם שורשים חזקים, עם מסורת מפוארת ועם עולמות תוכן מדהימים: התנ"ך, הגמרא, הספרות התורנית המצוות, המנהגים והמסורות שמרו את העם הזה, במשך מאות שנים, בכל הטלטלות בכל רחבי העולם ואפשרו לנו להגיע בסופו של דבר לארץ ישראל ולהפוך למדינה עבור כל היהודים. היהדות היא הבסיס התרבותי שלנו ומפה נובע הכל.
במהלך כל השנים נוצרו יצירות יהודיות. ספרות תורנית וכללית, מוסיקה, תאטרון ואמנות פלאסטית היו אפילו בגטאות
ואנחנו פשוט ממשיכים.
מאז הקמתה של מדינת ישראל נוצרו מגזרים אג'נדות ומונופולים סביב העיסוק בתרבויות הישראלית והיהודית: החילוניים יוצרים את התרבות הישראלית והדתיים אחראים על היהדות. אז נכון שבמגזר החרדי ישנן ישיבות ומוסדות תורניים, לומדים שם תורה וחסידות ומשמרים את אוצרות התוכן היהודי. וכן, מדינת ישראל צריכה להקצות לכך משאבים, תוך שהיא דואגת לשילובם בשוק העבודה ובשרות למדינה במידת האפשר ובמלוא הרגישות וההתחשבות.
וכן, אני בעד "חוק הקולנוע" ובעד שהמדינה תשקיע ביוצרים צעירים, בתיאטראות ותיתן מלגות לסופרים ומשוררים כי התרבות היא הנשמה והשיקוף הכי אוטנטי של חיינו .
השאלה אינה מי יקבל על חשבון מי את ההקצבה, אלא כמה ואיך תקצה המדינה למוסדות התרבות ולמוסדות התורניים: מי ראוי ומי לאו.
ובעוד הוויכוח מתנהל, קורים בשטח דברים מפתיעים: הרבה אנשים המגדירים עצמם חילוניים ומחוברים חזק לשורשיהם היהודיים לומדים יהדות וגמרא, קוראים ספרות תורנית מצטרפים לתפילות בבתי הכנסת וצורכים גם תרבות יהודית. והרבה מאד אנשים דתיים וגם חרדיים יוצרים וצורכים תרבות ישראלית (למי שביקר לאחרונה בבתי הקולנוע). והתופעה רק הולכת ומתרחבת.
התרבות היהודית והישראלית שזורות זו בזו
יש מקום גם למוסיקה חסידית וגם לסרט קולנוע
גם ללימוד תורה וגם לביקור בגלריה!
אין לחילוניים מונופול על התרבות הישראלית!
ואין לדתיים מונופול על היהדות!
המדינה צריכה להקצות משאבים לעוסקים במלאכה.
ולפוליטיקאים ולמעצבי הקריטריונים הפתרונים
היהדות כבסיס תרבותי
נטע אריאל, מנהלת ביה"ס לטלוויזיה ולקולנוע מעלה, י-ם
27.10.2004 / 14:39