נשיא אחד ביום: רונלד רייגן

הנשיא ה-40 של ארצות הברית, שמת ביוני האחרון, היה אחד הפופולריים בתולדות האומה, אך גם אחד שטיב כהונתו שנוי במחלוקת, בלשון המעטה. שחקן סוג ג', עם אשה מטורללת, ואמן בפוליטיקת מצלמות. רונלד רייגן נולד ב-1911 באילינוי, לאב אלכוהוליסט, מוכר נעליים. הוא עבד בנעוריו וחסך כסף כדי לשלם בעצמו על לימודיו בקולג', וקיבל עבודה כשדרן ספורט בתחנת רדיו מקומית. ב-1937 הוא פצח בקריירת משחק, כשהוא מקבל בעיקר תפקידים של "נער כל-אמריקאי" וזוכה לאהדה רבה (באולפנים סיפרו כי רק ארול פלין קיבל יותר מכתבי מעריצים ממנו). במלחמת העולם השנייה שירת רייגן כקריין בסרטי הסברה של הצבא, ולאחריה, בתום החוזה שלו עם "האחים וורנר" (שחודש לאחר מכן), שקע לשורה של תפקידים בינוניים, במקרה הטוב. סך הכל, השתתף רייגן ב-53 סרטים.

ב-1948 התגרש רייגן מאשתו הראשונה, השחקנית ג'יין וויימן, שעזבה אותו עם שני ילדיהם, מייקל המאומץ ומורין. לדברי וויימן, הסיבה העיקרית שעזבה אותו היתה כי הוא היה "משעמם". כעבור ארבע שנים התחתן רייגן עם ננסי דייויס, גם היא שחקנית, שפרשה מהקריירה שלה והתרכזה בעיקר בלהיות התומכת הגדולה ביותר שלו, פושרית נמרצת בסגנון לילי שרון. לזוג נולדו שני ילדים נוספים. באותה תקופה התרכז רייגן בקריירה טלוויזיונית, והנחה תוכנית שבועית בחסות "ג'נרל אלקטריק". הצלחת התוכנית, שרייגן (בחוכמתו) היה גם אחד מהמרוויחים ממנה כמשקיע, הפכה אותו לאדם עשיר. באותה תקופה גיבש רייגן, שעוד הזדהה כדמוקרט, דעה פוליטית שמרנית, והחל לצבור ניסיון מול קהל, כשנבחר להיות דובר ג'נרל אלקטריק, תפקיד שבמסגרתו נסע בין מפעלי החברה ונאם בפני אלפי עובדיה.

ההתקרבות של רייגן לפוליטיקה, למעשה, החלה אף קודם לכן, כשנבחר לשמש נשיא ארגון שחקני המסך (מה שהפך אותו לנשיא היחיד בהיסטוריה שגם עמד בראש ארגון עובדים). אך בניגוד ליורם חטב, הוא היה משת"פ רציני של הממשל, וסייע ל"ציד המכשפות" של הסנאטור מק'ארתי, אחר קומוניסטים-לכאורה בהוליווד. בחלוף השנים, ולאחר שגילה יותר ויותר מעורבות ציבורית, כמו במאמציו למען בחירתו של גולדווטר הרפובליקאי לנשיאות ב-1964, התגבשה קבוצת תומכים גדולה סביב רייגן, בעיקר של אנשי עסקים מדרום-קליפורניה. ב-1966 הם שכנעו אותו לרוץ למשרת מושל קליפורניה. הוא הסכים, והביס את המושל המכהן פט בראון ברוב עצום. כוכב חדש נולד במפלגה הרפובליקאית.

שנתיים לאחר מכן כבר ניסה רייגן לרוץ לראשונה לנשיאות, אך הפסיד לניקסון את המועמדות. הוא המשיך לכהן (סך הכל שמונה שנים) כמושל פופולרי, כשהוא הופך את קליפורניה לאחת המדינות היציבות יותר כלכלית בארצות הברית. ב-1976 התמודד שוב, הפעם נגד הנשיא המכהן פורד, שניצח אותו בקושי. רייגן המשיך בקמפיין שלו לקראת 1980, בה זכה לבסוף במועמדות, כשהוא מנצח בקלילות את ג'ון אנדרסון (שהתמודד לאחר מכן עצמאית) ואת ג'ורג' בוש האב, אותו בחר לאחר מכן כמועמדו לסגנות, על פני הנשיא הקודם פורד. רייגן הביס את קרטר האומלל, כשהוא דורס אותו בעימותים הטלוויזיוניים ובקמפיין מתוזמר היטב, ונבחר לנשיאות, כאדם הזקן ביותר (70) שנכנס לבית הלבן (שמעון פרס: "צוציק, תנגב ת'חלב מהשפתיים").

חודשיים לאחר היבחרו, ניסה אדם בשם ג'ון הינקלי להתנקש בחייו, בפתח מלון הילטון בבירה. הינקלי, החולה בנפשו, ניסה להרשים את השחקנית הצעירה ג'ודי פוסטר. הוא פצע את רייגן קל בחזהו, אך פגע באופן קשה במאבטח - סוכן FBI ובדובר הבית הלבן, ג'ים בריידי. האומה עקבה בדאגה אחר ההתרחשות, שהקפיצה את אחוזי האהדה לרייגן לפסגה שלא זכורות כמותה. בכהונתו נקט רייגן קו כלכלי שמרני וחסר פשרות, כשהוא עומד לצד המגזר העסקי, "רוצח" את אווירת הדיסקו של הסבנטיז, ומפנה מקום ליאפים המלוקקים של האייטיז (קוק בשירותים, עטי שנהב בוול סטריט, יו נואו). במקביל "חימם" את המלחמה הקרה, כאשר השיק את תוכנית "מלחמת הכוכבים", בה השקיע הון עצום לתכנון ובניית מערכות הגנה מפני טילים גרעיניים. התוכנית היתה אחד הגורמים לנפילת ברית המועצות, שנגררה להוצאות כלכליות שלא יכלה לעמוד בהן בעקבותיה. בשלהי כהונתו, הכריז נשיא ברית המועצות על מדיניות ה"פרסטרויקה", שתביא לבסוף לתום עידן הקומוניזם.

רייגן השפיע רבות על עיצוב האומה, כשניתנה לו ההזדמנות למנות לא פחות מארבעה שופטים לבית המשפט העליון, כולם שמרנים (וחלקם אף היו אלה שהעניקו לבוש הבן את הניצחון ב-2000) ואחת מהן, סנדרה דיי אוקונור, היתה האשה הראשונה לשמש בתפקיד. רייגן גילה מעורבות רבה בעניינים בינלאומיים, וניהל יחסים סבוכים עם ישראל, כשמצד אחד הוא נחשב לתומך גדול ומהצד השני ידע כמה משברים עם מדינתנו הקטנטונת, בעיקר כשהצהיר על הכרה באש"ף. הוא שלח כוחות לגרנדה - אי בקאריביים, כדי לדכא שם הפיכה קומוניסטית, ניסה לעשות סדר בלבנון המבולגנת (בחלקה על ידינו), אך התחפף משם לאחר פיגוע שהרג מאות מחיילי המארינס, והסתבך בפרשת איראן-קונטראס, בה מכר נשק לשלטון חומייני באיראן, כשהרווחים הועברו כדי לממן את מחתרת ה"קונטראס" האנטי-קומוניסטית בניקראגואה. בפרשה זו טרם נחשפו כנראה כל המעורבים והפרטים, אך גם בוש האב היה מעורב בה, גם ישראל, וגם כמה אנשי ממשל שמלווים את בוש ג'וניור בדרכו, ברגע זה.

בתחומי הפנים השיק רייגן קמפיין ענק למלחמה בסמים, אותו הובילה הגברת הראשונה. ננסי, אשה נוירוטית ושתלטנית שהיתה בעצמה מכורה לסמים, בעיקר כדורים מסוגים שונים, כמו גם בתו של רייגן, שהביכה את המשפחה כשהצטלמה בעירום, הודתה על התמכרויותיה וסיפרה על האמא הזוועתית ביותר בתולדות האומה. בנוסף התעלם רייגן כמעט לחלוטין מהמגפה החדשה שנודעה בשם "איידס", באומרו "זה כנראה עונש מאלוהים". אך הפריחה הכלכלית והפוטוגניות הנשיאותית הותירו את רייגן כנשיא פופולרי לכל אורך כהונתו, שבאמצעה הביס, ב-1984, את וולטר מונדייל (שהיה היחיד למנות אשה, ג'רלדין פרארו, כמועמדת לסגנית הנשיא) בבחירות. עקרונותיו הפוליטיים של רייגן התמקדו בממשל קטן עם מינימום מעורבות, לצד ערכי משפחה ושמרנות. הם משמשים גם עכשיו כבסיס האידיאולוגי הבולט של הרפובליקאים. הוא הביא לנשיאות את ה"קסם הרייגני", בהופעות מתוקתקות וחוש הומור כובש. לאחר שהעביר את השרביט לסגנו, בוש האב, פרש וטופל על ידי ננסי, כשהוא סובל למעלה מעשור ממחלת האלצהיימר. רונלד רייגן מת השנה, בגיל 93.

- לרייגן יש כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (אבל הוא די רחוק, לא שווה את המאמץ ברגל).
- הוא הנשיא היחיד שהתגרש, והיחיד גם שנפצע בהתנקשות ושרד (במהלך כהונתו).
- בנעוריו, כשעבד כמציל, הציל את חייהם של יותר מ-70 אנשים.
- תפקידו האחרון בסרט, ב-1964, היה הפעם היחידה בה גילם את האיש הרע.
- במהלך ביקור בבית קברות גרמני, התעקש להניח זר למרות שאמרו לו כי גם אנשי SS קבורים במקום (ובכך פתח חשבון מר עם ק. צטניק).
- הוא היה הנשיא הראשון שהשתמש בעדשות מגע, וכשרכש במהלך כהונתו גם מכשיר שמיעה (חטייאר, אל תשכחו), עלו מכירות מכשירי השמיעה בארצות הברית ב-40%.