נשיא אחד ביום

נשיא אחד ביום - לינדון ג'ונסון

טקסני תאוותן ומבריק, פוליטיקאי בחסד, שהסתבך ללא מוצא בוייטנאם ובגלל המלחמה ההיא בקושי זוכרים את הישגיו הגדולים

רותם דנון

טקאני ססגוני ומגה-חרמן, פוליטיקאי מבריק, האיש שהוציא לפועל את מורשתו של קנדי בתחום זכויות האזרח, ומנגד שקע בבוץ של וייטנאם עד צוואר. לינדון ביינס ג'ונסון, נשיאה ה-36 של ארצות הברית, נולד בטקסס ב-1908. הוא גדל במשפחה ענייה וסיים את התיכון בגיל 15, לאחריו עבד בעבודות שונות ומשונות במשך שנתיים, עד שנכנס לקולג'. לאחר מכן שימש ג'ונסון כמורה, אך החליט כי ייעודו נמצא בפוליטיקה, כשאת הפוקוס שלו ייתן בענייני רווחה ושוויון זכויות. ב-1934 נישא ג'ונסון לקלאודיה טיילור, שכונתה "ליידי בירד" (ציפור יעני, לא זקן). ליידי בירד הפכה לשותפה אמיתית לדרך, יועצתו הקרובה ביותר וגם הגב הכלכלי מאחורי פעילותו הפוליטית המוקדמת במפלגה הדמוקרטית.

ג'ונסון שימש לזמן קצר כעוזר בקונגרס, ונבחר לחבר הבית בעצמו מטעם טקסס, ב-1936. ג'ונסון כיכב בקונגרס, הוא נודע כדמוקרט בולט, חרוץ ופעלתן, והוכתר כ"גאון פוליטי", כשהוא יודע לתמרן וליצור קואליציות כאומן. בנוסף, החלה שורת הרומנים שלו. הראשון והבולט ביניהם היה אליס גלאס, סיפור שנמשך למעלה משני עשורים. במירוץ לסנאט ב-1941 הוא נכשל, וניסה שוב רק 7 שנים אחרי, כשהוא מריץ קמפיין יוצא דופן בטקסס. הוא היה שולח מוזיקאים ובדרנים לכיכרות הערים, וכשאלה משכו מספיק קהל, היה מגיע ג'ונסון לעצרת הבחירות, שתוכננה מראש במקום, בהליקופטר, מה שמשך עוד יותר תשומת לב, גם מהתקשורת המקומית.

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על חיי מין לא מספקים: כך תשפרו את הביצועים

לכתבה המלאה

הפסיד לקנדי ומונה לסגנו

הוא נבחר על חודם של כמה עשרות קולות, כשפעיליו מרמים בכמה קלפיות. ג'ונסון אף היה מתרברב על כך בשיחות פרטיות. בסמוך לתחילת הקריירה הפעלתנית שלו בסנאט, החל ג'ונסון רומן ארוך נוסף, עם אשה בשם מדלן בראון. ב-1950 ילדה בראון ילד לג'ונסון, שאמנם לא הכיר בו רשמית, אך ב"שושו", דרך עורך-דינו, העביר לה דמי מזונות של 500$ בשבוע במשך 25 שנים.

בסנאט נודע ג'ונסון כמניפולטור בחסד, אך גם כפולטיקאי בעל צורך עז שכולם יאהבו אותו. לצד הרומנים הארוכים, הוא ניהל אין-ספור פרשיות קצרות. בוושינגטון כינו את גו'נסון כ"זה שמזיין כל מה שזוחל". אבל ליידי בירד לא היתה כוכי מרדכי, ודבקה לצדו בטוב וברע. ג'ונסון נתמנה למצליף הסיעה, וב-1955 למנהיג הרוב בסנאט (הצעיר בהיסטוריה). באותה שנה, חטף המטאור הפוליטי התקף לב קשה, ואולץ לשנות את סגנון חייו, שכלל ימי עבודה בני 12 שעות לפחות, שתייה מסיבית של אלכוהול, אכילה מרובה של מאכלים שומניים וכמובן, תמרון בין 3 נשים (לפחות) במקביל.

ב-1960 החליט ג'ונסון באיחור ניכר להתמודד לנשיאות, אך המחסור היחסי במשאבים, לצד העובדה שהיה עליו לשמור על עבודה אינטנסיבית בסנאט וגם על בריאותו, לא יכלו אל מול קמפיין בן 4 שנים וים של דולרים מצד משפחת קנדי. בוועידה הדמוקרטית מונה קנדי כמועמד (והייתה זו הוועידה האחרונה בה התוצאות לא היו ידועות מראש, כמו היום). קנדי, הצפוני האריסטוקרט, עשה בחירה מפתיעה, אך נבונה, ומינה את ג'ונסון, הדרומי והעממי, כמועמדו לסגנות.

תשדיר ההפחדה הקיצוני בהיסטוריה של ארה"ב

כמעט שלוש שנים לאחר כניסתם לתפקיד, שכנע ג'ונסון את קנדי לפתוח את שנת הבחירות המתקרבת בביקור מתוקשר בטקסס. קנדי הסכים והגיע. שם, בטריטוריה של ג'ונסון, הכריעה אותו ההתנקשות, וג'ונסון הושבע לנשיאות במטוס "אייר פורס 1", כשג'קי קנדי האבלה לצדו. שבוע לאחר מכן, הוא הורה על הקמת וועדת וורן, שתחקור את רצח הנשיא. בנאומו הראשון לקונגרס, אמר ג'ונסון כי "הכדור הכניע את המנהיג הגדול ביותר של זמננו". נשיאותו של ג'ונסון עמדה רובה ככולה בצל מלחמת וייטנאם, בה עשה הנשיא כל שגיאה אפשרית, ומהפחד מ"תיאוריית הדומינו" (שגרסה כי אם תיפול מדינה אחת לידי הקומוניזם, שורה של אחרות יפלו אחריה), תיגבר עוד ועוד כוחות בדרום מזרח אסיה, כשביחס ישיר לכך עולה מספר ההרוגים וארצות הברית מוכנעת למעשה בקרב התשה מול הויאטקונג.

במקביל, פעל ג'ונסון ללא לאות למען רפורמות, שקידמו את ארה"ב לכיוון של מדינת רווחה אמיתית. לצד זאת, המשיך ויישם את חזונו של קנדי בדבר שיוויון זכויות מלא לשחורים. שנה לאחר שמונה לנשיא, בבחירות 1964, הביס ג'ונסון את בארי גולדווטר הרפובליקאי, אדם תמהוני וקיצוני למדיי, שהציע שימוש בנשק גרעיני בוייטנאם. בצל המלחמה הקרה, זכור הקמפיין של 64' בעיקר בזכות "תשדיר המרגנית" המחריד של הדמוקרטים, שהציג ילדה קטנה תולשת עלים מפרח, ולאחר ספירה לאחור נגלית בעינה הפצצה גרעינית. היה זה כנראה תשדיר ההפחדה הקיצוני ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית (טוב, הם לא ראו את "פרס יחלק את ירושלים"), והוא עשה את העבודה היטב.

את הו צ'י מין אי אפשר היה להפחיד

אך ג'ונסון המשיך לשקוע בתוך וייטנאם, כשהוא לא יכול להשתמש בטקטיקות ההפחדה והאיומים הידועות שלו כנגד הו צ'י מין, הויייטנאמי העקשן והקשוח. למעלה מ-57,000 חיילים אמריקאים נהרגו בוייאטנם, מותירים פצע מדמם באומה שעד היום לא התאחה כליל. ג'ונסון לא התעלה מעל הפוליטיקאי שבו, לכדי מפקד-על ומנהיג של אומה במשבר. הפוליטיקה, ששירתה אותו היטב בקריירה שלו ובנשיאותו, בענייני פנים, הייתה לו לרועץ לבסוף. את מערכת הבחירות של 1968 החל ג'ונסון אמנם כמועמד המוביל, אך החליט לפרוש כבר בתחילת המירוץ, כשהוא משוכנע כי אין לו סיכוי לנצח לאור הביקורת הקטלנית עליו בנושא וייטנאם. לינדון ג'ונסון מת ב-1973, כשהוא לא זוכה לראות את אחרוני הכוחות עוזבים את וייאטנם. הוא ייזכר כאדם גדול מהחיים, פוליטיקאי מבריק, תאוותן ואמבציוזי, שבעת שעה של משבר לאומי קשה, לא עמדו לו יכולותיו (אך הבולבול שלו המשיך לעמוד, זה בטוח).

טריוויה לשיחות סלון:

- כל משפחתו של ג'ונסון נקראה בראשי התיבות LBJ (לינדון ביינס ג'ונסון וליידי בירד ג'ונסון, הילדות לינדה בירד ג'ונסון ולוסי ביינס ג'ונסון והכלב, "ליטל ביגל ג'ונסון").
- לג'ונסון היה תחביב משונה, לנופף באיבר מינו מול אנשים. היה לו גם שם חיבה ל"ג'ונסון" הפרטי שלו – 'ג'אמבו'.
- הוא היה משוגע על סרטים בהם חיות הזדווגו. (ובטח פינטז על "ג'אמבו" עם "דאמבו").
- הוא שפע באמרות מלאות טוב-טעם, כמו "אני לא סומך על אף אדם, אלא אם הזין שלו נמצא בכיס שלי"; "אני רוצה נאמנות, שמישהו ינשק ת'חת שלי בחלון ראווה ויודיע כי הוא מריח משושנים"; "אני מעדיף שיעמוד בתוך האוהל וישתין החוצה, מאשר שיעמוד בחוץ וישתין פנימה"; "הוא כזה טמבל, שהוא לא מסוגל להפליץ וללעוס מסטיק באותו זמן" (על הנשיא לעתיד ג'רלד פורד); "הוא בחור נחמד, אבל הוא שיחק יותר מדי פוטבול בלי קסדה" (גם על פורד, אותו הוא מאוד העריך, מסתבר).
- אותו בן מחוץ לנישואים, סטיבן בראון, תבע את האלמנה ליידי בירד בסוף שנות ה-80, נעלם לאחר שהואשם בהטרדתה, ומת לאחר 3 שנים מסרטן. בעסה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully