נשיא אחד ביום - ג'רלד פורד

נער הצופים ושחקן הפוטבול שנפל וקם, נפל וקם, והדייר היחיד בבית הלבן שלא נבחר לא לנשיאות ולא לסגנות. ג'רלד (ג'רי) פורד, יליד 1913 (מה שהופך אותו לנשיא לשעבר הוותיק והקשיש ביותר החי כיום), נשיאה ה-38 של ארצות הברית, נולד בכלל בשם לזלי קינג. הוא גדל בעיר קטנה במישיגן עם אמו ואביו החורג, ג'רלד פורד האב. רק בגיל 15 נודע לו שאביו הביולוגי מת וששמו הוחלף. בתיכון הפך לכוכב פוטבול, ולאחר מכן המשיך לשחק באוניברסיטת מישיגן, ושם חוזר על ידי קבוצות בכירות ב-NFL כגרין ביי פקרז והשיקגו ברז. פורד בחר שלא לרוץ אחר טבעת הסופרבול, והמשיך ללימודי משפטים בייל, שם שימש גם כמאמן פוטבול. במלחמת העולם השנייה גויס לצי האמריקאי, וחזר חדור תשוקה להיכנס לפוליטיקה.

פורד החליט להתמודד לקונגרס, מול נציג מחוזו. במהלך הבחירות ב-1948, נשא לאשה את חברתו בטי וורן, גרושה, רקדנית ודוגמנית, שהקימה מאוחר יותר את מכון הגמילה המפורסם "מכון בטי פורד". ביום הבחירות חולל פורד הפתעה, כשניצח ברוב גדול והחל בכהונה בת 25 שנים בקונגרס. כאחד הנציגים האהודים וה"מכורים" ביותר לעבודתם, בחר פורד שלא להתקדם לכיוון הסנאט. ב-1964 נבחר למנהיג המיעוט הרפובליקאי בבית הנבחרים. זאת, לאחר ששימש כחבר בוועדת וורן, שחקרה את רצח קנדי (והיתה עסוקה בעיקר בלסגור מהר-מהר את הפרשה הטראומטית). פורד חלם על תחנה סופית בתפקיד יושב ראש הבית, אליה לא הגיע לבסוף.

ב-1973, שעה שניקסון שקע עמוק יותר ויותר בבוץ של ווטרגייט, נחתה על הממשל מכה נוספת. סגן הנשיא, ספירו אגניו, הואשם בקבלת שוחד מקבלנים (בעת שהיה מושל מרילנד). הוא אולץ להתפטר וניקסון, שראה את חבל החקירה מתהדק סביב צווארו, חיפש אדם עליו יוכל לסמוך. בחירתו הראשונה הייתה ג'ון קונאלי (מושל טקסס לשעבר, שנסע עם קנדי במכונית בזמן שנרצח), אך האחרון לא זכה לתמיכה בבית הנבחרים, שאמור היה לאשר את המינוי. פורד, האנטיתזה של ניקסון, איש הגון, ישר ומעט תמים, היה חבר קרוב שלו לאורך כל כהונתו בקונגרס. ניקסון היה משוכנע כי מדובר במועמד פשרה מושלם.

"נראה לי שכן". כך ענה פורד למזכיר ההגנה של ניקסון, שהתקשר לשאול בשמו אם יקבל את המינוי לסגן הנשיא. פורד היה משוכנע כי בתפקיד זה ייעצר, אך כבר אז רבים הניחו שניקסון ילך הביתה לפני תום הקדנציה. בתשעת החודשים הבאים, סגן הנשיא הטרי הרגיש לא בנוח, בלשון המעטה, עם הממשל המסובך. הוא סלד ממהלכיו של ניקסון בפרשה, ובעיקר לא סבל את עוזריו ומקורביו של הנשיא. פורד הלך על חבל דק, כשהוא לא יורק לבאר המורעלת ממילא של ניקסון, אבל גם לא מפרגן לו בהצהרות תמיכה.

כמה ימים לפני התפטרותו של ניקסון, באוגוסט 1974, סיפרו לפורד כי ראיות חדשות התגלו, ושכדאי לו להתכונן נפשית לחדר הסגלגל. ביום ההתפטרות, ליווה את ניקסון למסוקו, כשהוא מתקשה להסתיר את חמלתו על ידידו שסרח, ולאחר מכן הושבע בבית הלבן. פורד פנה מייד למשימה החשובה מכל, לרפא את האומה, ולהשיב את האמון לבית הלבן. הוא עשה הכל כדי להיות ממלכתי, פייסן ומכובד, אך משהו הפריע לו: הוא נטה למעוד מול המצלמות, בערך שלוש פעמים בדקה (בירידה מהמסוק, במדשאה, במדרגות...). עם זאת, האתנחתא הקומית הזאת בנוסח יגאל שילון, גרמה לאומה לחבב אותו (אם כי לכבד - טיפה פחות).

פורד אכן החזיר את האמון למוסד הנשיאות, במידה לא מועטה, אך ספג ביקורת קשה כשהעניק חנינה נשיאותית לניקסון. כנשיא, הוא העניק חופש רב ואמון לקבינט שלו, ההיפך הגמור מניקסון הריכוזי. בתקופת נשיאותו חלה הרעה במצב הכלכלי, שהתאפיינה בעיקר בשיעורי אינפלציה גבוהים. הוא נחל כישלון במבצע צבאי לשחרור אוניה חטופה מידי החמר רוז' הקמבודיים, שהסתיים ב-41 הרוגים אמריקאים. בנוסף, שיחרר פורד התבטאות תמוהה, על כך ש"מזרח אירופה אינה נשלטת בידי הסובייטים", שעלתה לו באחוזי פופולריות רבים. מקרה זכור (ומוזר) נוסף, היה שני ניסיונות התנקשות בחייו של פורד, בתוך שלושה שבועות, שניהם בידי נשים. באשר ליחסיו עם ישראל, אין ספק שפורד היה קריר יותר לרבין, לעומת ניקסון לגולדה מאיר. אך את עיקר הטיפול בזירה זו השאיר למזכיר המדינה, הנרי קיסינג'ר.

לקראת בחירות 1976, פורד כמעט והפסיד בפריימריז למושל קליפורניה, רונלד רייגן, אבל רק כמעט, ומינה כמועמדו לסגנות את בוב דול (שהתמודד מול קלינטון ב-1996). אך במרוץ לנשיאות ניצח קרטר האאוטסיידר את הנשיא, שאמנם קיבל קרדיט רב על כהונתו הסובלנית, שסייעה בריפוי האומה, אך גם נאלץ להתמודד שוב עם ההאשמות בדבר חנינתו הלא-מוצדקת של ניקסון. פורד הפסיד, וב-1980 אף לא הצליח לזכות במינוי לסגן נשיא על ידי רייגן (שהעדיף את ג'ורג' בוש האב). הוא ייזכר לנצח, כמי שהגיע לנשיאות לגמרי במקרה, היה אהוד למדי בקרב הציבור, אך נשיא בינוני ומנהיג סוג ב'. מזל שיש את בטי.


טריווייה לשיחות סלון:

· בצופים הגיע פורד ל"דרגה" הגבוהה ביותר - "צופה נשר".
· לא רק בטי חרשה מסלולים, גם פורד עצמו חילטר מעט כדוגמן בצעירותו.
· בתו סוזן ערכה את נשף הסיום של התיכון בתוך הבית הלבן.
· שני ניסיונות ההתנקשות המצוינים מעלה, קרו בקליפורניה (כנראה מעריצות של רייגן).
· הוא ימני, אך מתעקש לכתוב ביד שמאל (ואל תשאלו אותנו למה).
· מזכיר ההגנה שלו, היה צעיר זעוף וחובב-מלחמות בשם דונלד ראמספלד. מזכיר ההגנה הנוכחי תחת בוש, הוא זקן זעוף וחובב-מלחמות בשם דונלד ראמספלד.