המחלוקת שחוצה היום את עולם הרבנות הציוני-דתי היא בין רבנים כמו הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לשעבר, שמצדדים בסירוב פקודה מפורש, לבין רבנים אחרים, שמציעים לתלמידיהם סרבנות "אפורה": לא לתפקד במהלך הפינוי או להתחמק ממילוי הפקודה. נראה שהמחלוקת חילחלה גם לתלמידי הישיבות, שכבר לא עומדים בפני השאלה אם לסרב פקודה או למלא אותה, אלא באיזו דרך לסרב.
כך עלה אתמול משיחות עם תלמידי ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה ברכת משה, שבשכונת מצפה נבו במעלה אדומים. בראש הישיבה עומד הרב נחום רבינוביץ, אחד מראשי ישיבות ההסדר שחתמו על גילוי הדעת בעניין הסירוב. לפני הצהריים היו תלמידי הישיבה עסוקים בלימוד. העובדה שרבם חתם על גילוי הדעת מעורר הסערה לא הפתיעה איש מהם. דעותיו של הרב רבינוביץ אינן חדשות. רבינוביץ, כמו רבים מעמיתיו, כבר חתם על גילויי דעת דומים בעבר. למרות שהישיבה שבראשה הוא עומד נחשבת לישיבה הטרוגנית ולא קיצונית, הדעה הכמעט אחידה בין התלמידים שניאותו אתמול להשיב לשאלות "הארץ" היתה שהם ימצאו את הדרך, אם באמצעות סירוב מוצהר אם בתואנות אחרות, לא לבצע פקודה לפינוי התנחלות.
יאיר איצקוביץ, בן 19 מפתח תקוה, לומד בישיבה למעלה משנה. במרץ הוא יתגייס לצה"ל. איצקוביץ אינו מאמין שצה"ל ישתמש בבחורי ישיבות ההסדר לפינוי, אבל אם זה יקרה הוא מתכוון לבקש מהמפקד לשחרר אותו מהמשימה. "אם המפקד יסרב ויתעקש, נראה לי שאעדיף לשבת בכלא. בכל מקרה אתקשר ישירות לראש הישיבה, הרב רבינוביץ, ואשאל אותו כיצד לנהוג. אין ספק שאם הרב רבינוביץ יורה לי לסרב, אנהג כדבריו".
רפי רכס, בן 34, כבר סיים את תקופת ההסדר (5.5 שנים) בישיבה ועכשיו הוא לומד בישיבה הגבוהה ברכת משה. "אני אסרב פקודה", אומר רכס, קצין מילואים בדרגת סגן, ללא כל היסוס. "מצד אחד", הוא מסביר, "ניצב הערך של אחדות הצבא, ומצד שני הנאמנות שלי לעם ולארץ ופיקוח נפש של ציבור שלם. הקרע שיווצר בצה"ל במקרה של סירובים, אינו דומה כלל לקרע שייקרע בעם אם וכאשר יפנו ישובים. הקרע בצבא יתאחה. הקרע בעם לא יתאחה. בכאב לב אדיר לא אבצע את הפקודה מתוך נאמנות לעם ולמדינה". לדבריו, הרבנים "התהפכו על משכבם אין סוף פעמים, עד שהוציאו את הפסק הזה". הוא לא חושש ממתן לגיטימציה לסרבנות השמאל: "המשותף היחיד הוא המלה סרבנות. חוץ מזה אין כלל דמיון. שניים מתפרצים לבנק. אחד עושה זאת כדי לשדוד כסף, והשני כדי להציל שבויים. האם זה דומה?"
"אעשה עצמי כמבצע, אבל לא אבצע"
יעקב ברייער, בן 19 מבני ברק, נחרץ הרבה פחות. ברייער, שהגיע לפני כמה חודשים לישיבה, טוען שלא יסרב פקודה במפורש, אבל, "אעשה עצמי כמבצע, אבל לא אבצע. כך אשמור גם על אחדות הצבא, אך לא אשתף פעולה עם מעשה שהוא בלתי מוסרי בעיני". ברייער מודע לצורך לשמור על אחדות הצבא ולכן לא יתייצב בפני מפקדו ויאמר "אני מסרב פקודה", אבל בפועל, הוא מסביר, "לא אבצע אותה".
גם י. בן ה-19, תושב ההתנחלות פסגות ואחד הצעירים שפונו מהמאחז מצפה יצהר לפני כשנה, מסביר ש"זאת אך ורק שאלה של פרקטיקה. אני אהיה בלתי יעיל לחלוטין. אין הבדל מהותי בין סירוב פורמלי לבין להיות לא שמיש (...) אני הולך לצבא כדי לבצע משימות, אבל לפעמים טוב לא לעשות אותן".
דורון שוורץ מחיפה, שכבר 11 שנים בישיבת ברכת משה, נקרא מעת לעת לשירות מילואים. הוא מתכוון לסרב פקודה והוא אף מוכן לרצות עונש מאסר בגין סירובו. "מבחינת השמאל פינוי כפרים ערבים הוא קו אדום. הם הצהירו על כך אין ספור פעמים. אם לשמאל יש כזאת מסירות נפש על כפרים ערביים, ודאי שלי יש אותה מסירות נפש לפחות, על כפרים ויישובים של האחים שלי. אשב בכלא בגאווה. אם יגידו לאדם לירות באמא שלו הוא יירה בה? ודאי שלא. הוא יישב בכלא. כך גם אני אנהג".
גם איתמר פלהיימר, תושב מעלה אדומים בן 26, סיים את תקופת ההסדר ומוסיף ללמוד בישיבה הגבוהה. "אמלא אחר פסק הרבנים", הוא מצהיר, "אעשה זאת בראש מורם. זאת פקודה לא מוסרית, גם ללא ההנחיה הרבנית. חוץ מזה - דעת תורה היא הריבונות העליונה שלנו, ורוב בניין ומניין הרבנים סבורים שצריך לסרב לפנות. זה גם לא מוסרי וגם לא הלכתי".