נשיא אחד ביום - ג'יימס גרפילד

כומר ונואף, מורה וגיבור מלחמה ומועמד שנבחר לגמרי במקרה. ג'יימס אברהם גרפילד (כן, כמו החתול), היה המטיף היחיד שנבחר לנשיאות. כהונתו ארכה פחות מחצי שנה, ועדיין לא היתה הקצרה ביותר (השיג אותו וויליאם הנרי הריסון). מאחר והריסון לא יזכה לכבוד שבלהיכלל במדור זה, נספר רק כי הוא נאם את נאום ההשבעה הארוך בהיסטוריה בגשם זלעפות, כשאינו לבוש מעיל (אמא שלו ודאי השתגעה), וכצפוי לקה בדלקת ריאות ומת לאחר חודש בתפקיד. גרפילד, לעומתו, התלבש היטב ואי לכך ראוי שנחלוק לו כבוד.

נשיאה ה-20 של ארצות הברית נולד ב-1831 באוהיו, למשפחה ענייה. אביו מת בהיותו בן שנתיים. בתור נער עבד על ספינות דיג, ולאחר מפגש עם מטיף אוונגליסטי הוטבל גרפילד והחליט שייעודו הוא להיות איש דת, או כדבריו, "בזכות השגחת האלוהים, אני עכשיו מה שאני ולא מלח". הוא הטיף מידי יום ראשון בכנסייה וזכה לבסוף בתואר ומשרת כמורה, אך נותר חסר מנוחה, והרגיש כי הוא נועד לדברים גדולים יותר. במקביל לכנסייה, סיים גרפילד את לימודיו בקולג' והפך למרצה מן המניין ליוונית ולהיסטוריה בקולג' קטן באוהיו. בקולג' החל מערכת יחסים עם תלמידתו, לוקרישה רודולף. אך בכל פעם שרודולף ביקשה לזרז עניינים ולהינשא, היה גרפילד נלחץ ורץ להתנחם בזרועותיהן של אחרות. לבסוף, ואחרי כמה משברים ביחסיהם, התחתן הזוג, ועד מהרה, הפך גרפילד לנשיא הקולג', אך נותר חסר סיפוק.

גרפילד פנה לעיסוקים משפטיים ונבחר לראשונה למשרה ציבורית בממשל המקומי באוהיו. הוא נודע כ"מטיף/פוליטיקאי", בזכות הלהט והכישורים הרטוריים שלו, וכבר אז הביע התנגדות חריפה לעבדות. בפרוץ מלחמת האזרחים, הצטרף גרפילד לצבא האיחוד כקצין, כשהוא מתייחס למלחמה כאל "מסע צלב". הוא הוביל אלפי חיילים לניצחונות בקרבות קשים, ונהג לומר כי "אלוהים הוא המפקד העליון של צבאנו". בעודו נלחם, ולאחר שטיפס בסולם הדרגות עד לגנרל, התמודד לקונגרס ונבחר. הוא שירת כנציג במשך 17 שנים רצופות, כשהוא לא מפסיד באף מערכת בחירות, והפך לנציגם הבולט ביותר של הרפובליקאים בבית הנבחרים. במהלך כהונתו ניהל רומן ממושך עם אישה בשם לוסיה קאלהון, ממנה נפרד לפני שנבחר לנשיא.

בוועידה הרפובליקאית של 1880 (באותה תקופה הוועידות בחרו לבד את המועמד, ללא פריימריז), התמודדו שלושה אנשים על המינוי, ביניהם הנשיא לשעבר יוליסס גרנט, שביקש להיות הראשון המכהן שלוש כהונות. גרפילד תמך בעמית מאוהיו בשם ג'ון שרמן, שהיה חסר כל סיכוי ממשי. אך במהלך הוועידה, בעת שנאם ושידל עבור שרמן, תשומת הלב נמשכה דווקא אל גרפילד, כשיותר ויותר נציגים ביקשו כי ירוץ בעצמו. גרפילד סירב בתחילה, אך לאחר סיבובים מייגעים של הצבעות עמדה הוועידה בפני מבוי סתום. בתום ההצבעה ה-34 החליטו נציגי וויסקונסין להודיע במפתיע כי הם מעבירים את קולותיהם למועמד חדש – גרפילד. הסחף היה מיידי, ובמהרה הוכתר מועמד הפשרה, גרפילד, למועמד הרפובליקאים לנשיאות.

בבחירות 1880 היו בעלות משקל תוכני מועט, והתמקדו בשייכות מפלגתית. הדמוקרטים החליטו לא לשלוח למערכה את מנהיגי המפלגה הבולטים, בשל עמדותיהם, אלא מועמד "מרכזי" יותר, הגנרל בדימוס ווינפילד האנקוק. גרפילד ניהל מערכת בחירות מקורית, כשהוא מנהל אותה למעשה ממרפסת ביתו. באחוזתו הוקם משרד טלגרף, כדי לשמור אותו מעודכן, ולמקום נהרו אנשים מכל הארץ כדי לפגוש את המועמד. הכומר הושפע, כנראה, מהנביא מוחמד. ממש כמו ראלף ניידר, המקל בגלגליו של אל גור, הגיע מועמד שלישי מטעם מפלגת פועלים קטנה, ג'יימס גרנרד, שמשך כמה מאות אלפי קולות מהדמוקרטים, והביא לנצחונו של גרפילד, בפער פצפון מבחינת קולות (פחות מ-10,000).

גרפילד, פוליטיקאי מנוסה ומוכשר, לא ידע מה מצפה לו בנשיאותו. הוא התחרפן לחלוטין מכמות הפעילים המפלגתיים אשר מבקשים משרה בשלטון. ברוח נבואית משהו, הוא אמר כי "האנשים האלה יקחו את בשרי ודמי אם יוכלו". גרפילד היה נחוש לצמצם את כוחו המושחת של הסנאט, אשר לו היה מרחב וטו גדול על החלטות ומינויים נשיאותיים, שבעזרתו יכלו פעילים מפלגתיים להפגין את כוחם מול הנשיא. קרב מרכזי אחד שהתפתח בעקבות זאת, היה מול סנאטור בשם רוסקו קונקלינג מניו יורק, שהיה האיש החזק של המפלגה. התקופה שלאחר לינקולן הייתה של מוסד נשיאות חלש, גרפילד היה "נשיא במקרה" וקונקלינג היה נחוש לנצח בקרב. אך גם גרפילד, שלא וויתר ותימרן עד שהכניע את קונקלינג והעביר למורת רוחו מינויים נשיאותיים בניו יורק. גרפילד המרוצה אמר ש"זהו עניין עקרוני, האם הנשיא הוא הכוח העליון בממשל, או פקיד של הסנאט".

לאחר 4 חודשים, הגיע גרפילד לתחנת הרכבת בוושינגטון, שם חיכה צ'רלס גוטיו, פעיל רפובליקאי שנכשל מלקבל מינוי נחשק ואיבד את שפיותו, אשר ירה מטווח קצר בנשיא תוך שהוא מכריז "אני נאמן שבנאמנים, וארתור (סגן הנשיא) הוא הנשיא עכשיו!".

המאמצים להציל את חיי גרפילד היו עצומים. כדי להוציא את הקליע מגופו, הובא לוושינגטון אלכסנדר גרהאם בל, ממציא הטלפון (שהיה גם חוקר רפואי ובכלל, בעל ידי זהב), שבא עם מכשיר שמיעה חדשני שפיתח כדי למצוא אותו. בבית הלבן בנו לראשונה מערכת מיזוג אוויר חדשנית ו-50 קילו קרח בשעה הוזנו לתוכה מידי שעה, כדי לצנן את הנשיא הגוסס בקיץ הלוהט של וושינגטון. האומה הייתה במתח עצום ואנשים חיכו מידי בוקר לידיעה חדשה על שלומו של גרפילד, שגסס לאיטו והותיר את האומה למעשה ללא נשיא מתפקד במשך חודשים.

לאחר חודשיים של שכיבה במיטתו בבית הלבן, עמלו 300 אנשים על תוספת למסילת רכבת, כדי שהנשיא יוכל להגיע ללא טילטולים היישר אל בית הנופש שלו בחוף ניו ג'רזי, שם שכב גרפילד, כשהוא צופה בים ערב אחר ערב. שבועיים לאחר מכן, כשמשפחתו לצדו, הוא מת, מותיר את האומה באבל כבד. רוצחו הוצא להורג וסגנו, צ'סטר ארתור, מונה לנשיא.

טריוויה לשיחות סלון:

- ישנה טענה כי בל והרופאים השתמשו בכלים שלא חוטו כראוי, מה שהביא לזיהום בגופו של גרפילד, ולבסוף למותו.
- בעת ההתנקשות בתחנת הרכבת, גרפילד היה בדרך לפגישת מחזור של כיתתו בקולג' באוהיו.
- הוא הכומר היחיד שנבחר לנשיאות.
- הוא החזיק בכשרון ייחודי, לכתוב בשתי שפות (יוונית ולטינית), במקביל, בשתי ידיו. עכשיו נסו זאת בעצמכם.