נשיא אחד ביום: ג'ימי קרטר

הראשון להיבחר ממדינות "הדרום העמוק" מאז מלחמת האזרחים, חוואי שגידל בוטנים, דיפלומט מחונן אך כישלון פוליטי. ג'ימי קרטר, הדייר ה-39 בבית הלבן, הגיע לנשיאות כשהקריירה הפוליטית שמאחוריו מוגבלת לגבולות מדינתו, ג'ורג'יה. הוא נולד למשפחת חקלאים דתית, ועסק בנעוריו בענפי ספורט רבים – כדורסל, פוטבול, בייסבול, טניס ועוד. אחרי התיכון למד פיזיקה גרעינית באקדמיית הצי האמריקאי, שבו שירת כקצין במשך שבע שנים בהן נדד עם אשתו רוזלין וילדיו הקטנים מבסיס לבסיס ביבשת. לאחר מכן חזר לעיירת הולדתו בג'ורג'יה והפך את חוות הבוטנים הקטנה של משפחתו, לאימפריה מקומית.

תחילה היה לרוזלין קשה מאוד עם החזרה לג'ורג'יה, אך הזוג השתקע, ולאחר כמה שנים עם הבוטנים, החליט קרטר להיכנס לפוליטיקה המקומית ורץ לסנאט המקומי. הוא הפסיד, אך (שלא כמו אל גור ב-2000) התעקש לערוך ספירה חוזרת, לאור אי-סדרים, וניצח. כעבור שמונה שנים נבחר למושל המדינה, כשהוא מציג עמדות ימניות כמו החזרת עונש המוות למדינה והתנגדות לאינטגרציה גזעית. לאחר שנבחר הפתיע את בוחריו, שעה שעשה את ההיפך הגמור ופרץ את הדרך עבור שחורים בממשל המקומי. הוא ערך רפורמות פופולריות והיה מהמושלים הראשונים שהתעמקו בבעיות אקולוגיות, בהן עסק רבות גם כנשיא.

בתום הקדנציה, הכריז קרטר על מרוצו לנשיאות, ובבחירות 1976 ניצב מול הנשיא המכהן ג'רלד פורד, שלחובתו נרשמה העובדה כי לא נבחר מעולם לנשיאות (הוא מונה לסגנות הנשיא, ולנשיא לאחר התפטרותו של ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט). גם בפורד דבק כתם ווטרגייט, ולמרות אי-מעורבותו בפרשה, הוא ספג ביקורת על כך שחנן את ניקסון. קרטר הציב כמועמדו לסגנות את הסנאטור וולטר מונדייל, ופורד את הסנאטור בוב דול (שיתמודד בהמשך, ב-96', מול קלינטון). קרטר נתפס כאאוטסיידר, אמנם רחוק מלהיות פוליטיקאי בליגה של הגדולים, אך באותה מידה רחוק מהשחיתות שאפיינה את וושינגטון, לדעת הבוחרים. למרות כל זאת, ניצחונו היה דחוק, הן בקולות והן באלקטורים. מרכז הכובד לבחירתו היו מדינות הדרום ומדינות החוף המזרחי.

כהונתו של קרטר בלטה בכל הקשור ליחסי חוץ, לטוב ולרע. לזכותו נרשמו, כמובן, הסכם השלום בין ישראל למצרים, שהפך אותו לנשיא הראשון שמילא תפקיד פעיל בגישור על סכסוך מקומי במזרח התיכון. עוד העביר קרטר צעדים כצמצום הנשק הגרעיני, שנייה לפני מרוץ החימוש המטורף של ממשיכו. כמו כן השלים את מהלך העברת הריבונות על תעלת פנמה לידי ארה"ב.

לחובתו נרשמו שני אירועים, שמיקדו את תשומת הלב בשנת כהונתו האחרונה. פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979 (אחד הגורמים להולדת אל-קעידה), שהיוותה נקודת רתיחה במלחמה הקרה. קרטר אמנם הכריז כי הפעולה הסובייטית היא איום על ביטחון ארה"ב, אך מלבד החזרת השגריר האמריקאי ממוסקבה, עיקר תגובתו היה חרם על המשחקים האולימפיים של 1980 במוסקבה. האירוע השני, הטראומטי יותר לאומה, היה שבי בני הערובה בטהרן. לאחר עליית חומייני ומתן מקלט לשאה המודח בארה"ב, נלקחו בשבי 52 בני ערובה בשגרירות האמריקאית בטהרן. קרטר כשל בהתמודדות עם המשבר, לא הצליח להשיג פתרון דיפלומטי והורה על מבצע צבאי שכשל, כשלאחריו הציגו לראווה האיראנים את גופות החיילים שנפלו בו. עקב המבצע התפטר מזכיר המדינה שלו, והפופולריות שלו צנחה לשפל. עד היום, אגב, ישנן תיאוריות קונספירציה עיקשות הטוענות כי אנשיו של רייגן סגרו עסקה עם האיראנים בעניין שחרור בני הערובה (שהתבצע לבסוף ביום השבעתו של רייגן לנשיאות).

בענייני פנים, המצב היה רע לאורך כל הדרך, פחות או יותר. משבר האנרגיה העולמי הקפיץ את מחירי הדלק של האמריקאים העצבניים. האינפלציה זינקה וכמוה האבטלה, וניסיונות הרפורמה שלו במיסוי ובריאות כשלו פעם אחר פעם. לקראת הבחירות של 1980, בניגוד גמור לחוקי המשחק, קרא על קרטר תיגר האח הרביעי לבית קנדי, טדי (האיש, האלכוהול והנערה המתה), שגם הצליח לזכות במספר מדינות בפריימריז. מושל קליפורניה, רונלד רייגן, האיש, הבלורית והשארם ההוליוודי, כיסח את קרטר בקמפיין, בעיקר בעימות ביניהם, ולקח את הבחירות בניצחון עצום. קרטר, אופטימיסט חסר תקנה, הפך לאקס-פרזידנט חרוץ במיוחד, והקים את מרכז קרטר באטלנטה הפועל עד היום למען העולם השלישי וליישוב סכסוכים בינלאומיים. על שני עשורי פעילות והרקורד שלו כנשיא, הוא זכה לפני שנתיים בפרס נובל לשלום.

* קרטר הוא הנשיא הראשון שנולד בבית חולים.
* הוא מסוגל לקרוא עד 2,000 מילים בדקה.
* הוא שלח את אמו למשימה דיפלומטית.
* יש לו רק אשך אחד.
* במהלך מסע דיג בג'ורג'יה הוא הותקף על ידי ארנבת.