נשיא אחד ביום: גרובר קליבלנד

בנו של כומר, רווק בעת היבחרו, אב לילד מחוץ לנישואים וחובב מזון ובירה כפייתי ששקל כ-120 קילו. גרובר קליבלנד, היחיד להיבחר פעמיים (לא ברציפות) לנשיאות ארצות הברית, היה הדמוקרט הראשון שנכנס לבית הלבן אחרי מלחמת האזרחים, לאחר 24 שנים של שלטון רפובליקאי.

הנשיא ה-22 (וה-24) נולד ב-1837 בניו ג'רזי, לאב כומר, שעל היותו איש דת אמר כי "זה היה המרכיב החשוב בחיי". הוא גדל במדינת ניו יורק ושימש בה בשורת תפקידים ציבוריים, וכבר אז נודע כנחוש, בלתי משוחד, פנאט בכל הקשור לאתיקה ואיש כריזמטי, החביב על ההמונים.

קליבלנד למד משפטים, ושירת בתפקידים בסנגוריה הציבורית בבפאלו, ניו יורק, ולאחריהם היה שריף המחוז, אז זכה בכינוי
“Ugly honest” (ישר עד כיעור). לאחר מכן החליט לנצל את הפופולריות שלו ולהיכנס חזק יותר לפוליטיקה, בחסות המפלגה הדמוקרטית. בגיל 44, לאחר היבחרו לראשות העיר בפאלו, עלה על מסלול פוליטי מואץ, שדומים לו קשה למצוא. תוך שלוש שנים הפך להיות מושל מדינת ניו יורק, ולאחר רק שנה בתפקיד, בגיל 47, רץ לנשיאות ארצות הברית. רץ באטיות, כמובן, שכן קליבלנד לא אהב להתאמן ולזוז הרבה, ועם זאת גם לא אהב שמתייחסים למשקלו בתקשורת. הוא הרשה זאת רק לאחייניו, שקראו לו "דוד ג'מבו", על שם פיל מפורסם מהקרקס של פי.טי. בארנום.

במרוץ נפגמה לראשונה תדמיתו. הפוליטיקאי השמנמן, שרק רווקותו עמדה לו לרועץ, הואשם על ידי גורמי תקשורת כי הוא מתרועע עם זונות. אמנם לא היה נהוג באותה תקופה שהתקשורת תחטט בקישקעס של הקנדידטים, אבל בהחלט גם לא היה נהוג שרווק ירוץ לנשיאות. האיש, שגם חבריו העידו עליו כי יעדיף לבלות בחברת כנפי עוף מאשר עם אשה, היה המום וטען לחפותו. עם זאת, היה סיפור אחד שמתעקשים עליו עד היום: רומן שניהל קליבלנד עם אשה בשם מריה האלפין, אותה נטש לאחר שנכנסה ממנו להריון. מריה ילדה את בנם המשותף, אוסקר, מחוץ לנישואים. קליבלנד סירב להתייחס, והיו שאמרו שהוא מחפה על חבר נשוי. בסופו של דבר המקרה לא פגע במרוצו של קליבלנד, אך בהחלט שינה אותו. הוא הפך לחשדן ומריר, ולא רק כלפיי העיתונות.

לפתע באמצע כהונתו הבין קליבלנד, כי בא לו על איזה פירסט ליידי בבית. הפור נפל על פרנסס פולסום, יתומה אותה הכיר בגיל 12. עתה היתה פולסום בת 21, ונחשבה לאחת השאפות הבולטות בעיר המרכבות. קליבלנד, בן ה-49, היה הנשיא היחיד שהתחתן בעת כהונתו, והוא עשה זאת בסטייל – הוא הציע לה נישואים במכתב מנומס, וערך את הטקס בחדר הכחול של הבית הלבן. עם זאת, ידעו היטב כולם בוושינגטון, בעיקר בעת כהונתו השניה, כי קליבלנד מכה מכות קשות את אשתו וילדיו. כשהיה רוצה להזים את השמועות, היה שולח את פולסום לאירועים חברתיים עם הילדים, דורש ממנה להראות חייכנית ומאושרת.

לנשיאותו נכנס קליבלנד כמו לוקומוטוב, נחוש "לנקות את האורוות" ולתגמל את הדמוקרטים המסורים, שיותר משני עשורים הסתובבו חסרי מעש. בארצות הברית של היום נהוג כי בעת חילופי השלטון, מסה של אנשי מפתח בממשל מתחלפים על פי שיוכם המפלגתי. אך קליבלנד לא הצליח לצ'פר את העוזי כהנים שלו. הקונגרס התרגל במשך שני עשורים לתמרן את הבית הלבן, וקליבלנד העקשן לא בא להם טוב, כמו שאומרים. הרוטינה הפכה לבדיחה בוושינגטון – קליבלנד היה מביא שורת מינויים לפני הסנאט, והם היו שולחים אותו חזרה לשדרות פנסילבניה.

אלא שהסנאט לא ידע עם מי הוא מתעסק. קליבלנד פתח במלחמת עולם וכמעט החרים אותם, כשהוא מדבר ישירות לציבור על כך שאם הוא חייב משהו למישהו, זה להם ולא לנבחרי הבית. הסנאט נכנע לבסוף, ויישר קו עם קליבלנד, שאף דאג להעביר חקיקות מתקנות שיחזירו למוסד הנשיאות את כוחו המדולדל.

בינתיים נודע כאחד הנשיאים החרוצים ביותר שידע הבית הלבן. הוא היה עובד עד 03:00 לפנות בוקר, עובר על הניירת לבד, ונמנע מפינוקים נשיאותיים (לפני קמפ דיוויד, למשל, היתה יאכטה נשיאותית שעגנה בחוף המזרחי). קליבלנד האתיקן גם היה מתעקש להוציא כמעט כל הוצאה מכספו הפרטי. יחד עם זאת ספג ביקורת על כך שרשם שיא בשימוש בזכות הווטו שלו על בית הנבחרים, יותר מ-600 פעמים בארבע שנים.

השימוש בווטו, אותו הפעיל פעמים רבות על הצעות חקיקה פופולריות, שחק את אהדת הציבור ובבחירות של 1888 הוא הפסיד לבנג'מין האריסון, רפובליקאי וגיבור מלחמת האזרחים. למרות שרוב הקולות דווקא הלכו לקליבלנד, ממש כמו בבחירות 2000, עת אל גור ניצח את בוש בכמות הקולות אך הפסיד לו בזכות האלקטורים. קליבלנד טען שהוקל לו, והתבדח על כך שהפתרון הכי הומני עבור נשיאים לשעבר, הוא להעמיד אותם מול כיתת יורים.

כעבור ארבע שנים, שכנעה אותו הנהגת המפלגה הדמוקרטית לרוץ שוב, וקליבלנד ניצח את האריסון, שתוך ארבע שנים הביא לשפל כלכלי. בתחילת כהונתו התמוטטה הבורסה, וקליבלנד עצמו קיבל מכה מכיוון לא צפוי. הנשיא, שלא נהג לצפות בבקרים בחיה הלפרין, היה בנוסף לאכלן כפייתי גם מעשן כבד, ואובחן אצלו גידול בגרון. השמועות על מחלתו סייעו לפאניקה הגוברת בציבור.

לאחר הגילוי, נלקח קליבלנד לניו יורק, והועלה בחשאי ליאכטה של חברים. חמישה מנתחים ורופא שיניים אחד חיכו שם, ולאחר שהוציאו לגמרי את לסתו העליונה, הוסר הגידול בהצלחה מלועו. החשאיות היתה כה כבדה, עד שגילוי המקרה לא התרחש לפני 1917. לאחר מכן בילה את הקיץ בקייפ קוד, ואומן לדבר מחדש, תוך שימוש בלסת מגומי.

הוא חזר לכושרו, והיה נחוש לחסל את המשבר הכלכלי. כה נחוש, עד שבמקרה מפורסם אחד שלח כוחות חמושים לשיקגו כדי לשבור שביתה - התערבות שלא נשנתה עד היום בסכסוך עבודה בארצות הברית. המקרה הדביק לו על ידי האיגודים את תואר החיבה "הדיקטטור". בעקבות מדיניותו המפלגה הדמוקרטית כמעט נמחקה מהקונגרס באמצע הכהונה. קליבלנד החליט שלא לרוץ (לא שהיה לו סיכוי) בבחירות של 1896, ואף סירב לתמוך במועמד מפלגתו.

קליבלנד רצה הכל מהר מדי וחזק מדי, ונעלם מהנוף הפוליטי רק כדי לעשות קאמבק מתוקשר (מישהו אמר אהוד ברק?), שבו חזר על אותן טעויות. לזכותו יצוין, כי הוא שיקם את מעמד הנשיאות, והניע שורה של נושאים שהיו בבחינת מוקצים כמעט לפני כהונתו. הוא היה מהראשונים לנסות ולקדם את זכויות השחורים לאחר ביטול העבדות, הוא תמך בזכויות נשים ואף דיבר על פתרון מדיני ליהודים. קליבלנד, קפיטליסט מושבע שקיבל שיתוק מעצם הרעיון של סיוע ממשלתי והתערבות פדרלית בכלכלה, היה גם הראשון לדבר על החשש מתורתו של קרל מרקס. גבר גבר, אבל עם ביצים גדולות מדי, כנראה.