הספד אישי מאוד

שני אנשים הולכים לשירותים, נשמע מצחיק, נשמע כמו התחלה של בדיחה, אלא שהפעם מדובר ברצף של אירועים סתמיים שנגמרו במוות. הבדיחה הזו נגמרה על חשבון החברים שלנו. ביום חמישי בערב, היו רותם מוריה ואסף גרינוולד במסוף הגבול בטאבה בדרכם הביתה. הם נאלצו לקצר את חופשתם בסיני לאחר שהחושה בה התכוונו לישון עלתה באש, בזמן שהתרחצו בים. לאחר שהעבירו את הלילה והבוקר על החוף, הגיעו לתחנת המשטרה במסוף הגבול. הם עוכבו במקום במשך שעות בגלל ביורוקרטיה וסחבת וקצת לפני עשר בערב הם נכנסו לשנייה לבית המלון טאבה הילטון.

אומרים שכבר עבר שבוע מאז אותו רגע בו משאית עמוסת חומר נפץ דהרה לתוך בית המלון וקצרה את חייהם של רותם ואסף, שהיו במגרש החניה בדרכם חזרה למסוף. הזמן עמד מלכת, או שאולי בעצם הוא המשיך בלעדינו. אנחנו המומים וכואבים את האסון שלקח לנו את רותם ואסף, שהיו עבורנו יותר מחברים, במשך שנים חיינו יחד כמשפחה של ממש. רותם בעיניו החמות, בחיוכו התמים ובנדיבות שאין כמוה, ואסף, עם השקט הנפשי מעורר ההערצה שלו וטוב הלב האבהי, תפסו מקום חשוב בחיי כולנו.

רותם היה הראשון מבינינו ששכר דירה. חדר, אם רוצים לדייק. היינו מתכנסים אצלו בחבורה ענקית ויושבים על המיטה בחדר הקטנטן בעוד הכדורגל משודר בטלוויזיה. רותם ואסף היו מנתחים בפנינו כל מהלך תוך השוואות מפורטות למשחקי עבר משנות השישים והשבעים. מה שמצחיק הוא שרותם בכלל לא אהב כדורגל עד גיל עשרים, אך מהרגע שגילה את חדוות המגרש היה קשה לעצור אותו. הוא הסתער על הנושא בלהיטות, התמסר לו בטוטאליות ולא הרפה עד שהפך למומחה בתחום. בדרך זו הוא למד עד לפרטי פרטים הכל על כדורגל, פוליטיקה, מחשבים וכמובן על אהבתו הראשונה, הקולנוע. הוא היה אנציקלופדיה אנושית ואוי למי שינסה להתחרות בו בידיעות. ההתמחות בפרטים היתה אמנם סימן היכר שלו, אך אין ספק שהיא רק קצה הקרחון במכלול העשיר והמדהים של אישיותו. היתה בו נדיבות מטורפת, נכונות לחלוק את כל מה שהיה בו עם כולנו. הוא היה חבר מסור ואוהב. למרות כל הזמן שהקדיש לנושאים בהם התעניין ולעבודה שלו, הוא תמיד מצא את הזמן לתפוס מקום מרכזי בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו.

גם אסף לא נתן לך להתרחק אף פעם, לא עברו כמה ימים בלי שהתקשר אליך או לפחות שלח SMS. ההתנהגות השקטה והדואגת שלו נסכה ביטחון בכל מי שהיה סביבו. כמו אומר, אל תדאג, דוד אסף דואג לך. כשהיה מדבר על מוזיקה ועל כדורגל, השגעונות הפרטיים שלו, היה תמיד מצליח להחדיר בך את ההתרגשות שלו. זה הוא שהדביק את רותם, ועוד רבים אחרים, בחיידק הכדורגל. קשה להסביר את פיצול האישיות המופלא שלו שאפשר לו, בו זמנית, להיות דוד אסף השקול והבוגר וגם אותו הילד, בעל החלומות שיכול היה לבזבז משכורת של שנה על גיטרה. אנחנו זוכרים את התקופה בה גרו יחד כשותפים, בדירת הרווקים הידועה לשמצה. רותם שיגע את אסף, הוא היה גורר אותו לוויכוחים על כדורגל ומכריח אותו לעשות ספונג'ה. הוא שיגע אותו באותה דרך שהיה משגע את כולנו, רצית להרביץ לו אבל לא יכולת שלא לחייך.

אסף ורותם נקברו ביום שני האחרון זה לצד זה. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו בימים טרופים אלו זו הידיעה שעכשיו רותם יוכל להמשיך לשגע את אסף, ומי יודע, אולי אסף יצליח לשכנע את רותם שעראק סאוור זה באמת משקה לגיטימי. צרוף המקרים הסתמי והמטופש הזה, לקח לנו את רותם ואסף בדיוק כשנראה כי הם בשיא פריחתם, או למעשה רק החלו לפרוח. אין לנו מושג איך לעכל את החור הענק הזה שנפער בחיינו.