על נופש וטרור

"פיגוע טרור בסיני אינו בלתי אפשרי", כך אמר אחד מפרשני הערוץ הראשון אחרי מתקפת הטרור בסיני. במקום לחזור בו מיד מאמירה שהיא כל כך מובנת מאליה עד שהיא הופכת למשוללת ושוללת כל הגיון, חזר עליה הפרשן שוב, כאילו רק היגד סתום כל כך, שאינו אומר דבר, יכול להסביר את גודל הזוועה. אבל פיגוע טרור בסיני לא רק שאינו בלתי אפשרי, הוא אפילו הכרחי מנקודת ראות איסלאמית, או "ג'יהאדית".

הנופש המערבי, שליו ובלתי מזיק ככל שייתפש בעינינו, הוא ייצוג רגוע של אותה מרקחת כלכלית המאפיינת את אתרי העבודה המערבית. המערב חווה את כדור הארץ כולו כמאגר תיירות, או יותר נכון, מחלק את העולם לאתרי עבודה - הכנסת כסף, ואתרי תיירות - הוצאת כסף. עבור רבות מהמדינות הנחשלות, התיירות היא מקור ההכנסה העיקרי, משום שדווקא נחשלותן שימרה אצלם נופים פראיים ואותנטיות, מצרך מבוקש בענף. עבור פעיל טרור איסלאמי, החופים האינסופיים של סיני – מרגע שהפכו לאתרי תיירות - הם למעשה בני דמותם ההוריזונטליים של מגדלי התאומים, ותנופת הבנייה לאורך החופים הללו בשנים האחרונות מעידה על כך. מבחינה אידיאולוגית, פיצוץ בסיני הגיוני כמו פיצוץ בקניון - סיני הוא קניון של חופשה, קניון של דקלים, מים וחול (והכל בזול).

האם יש להבחין בין סיני כמקום, לבין "סיני" כאתר חופשה? כששואל נופש אחד את רעהו "אתה בא לסיני?", האם הוא מתכוון למקום הגיאוגרפי? נדמה לי שלא. הוא מתכוון לחוויית סיני, לחבילת הנופש. הטרור לא הופעל נגד השמש, או החופים התכולים, הוא הופעל נגד ה"שמש" וה"חופים התכולים", כפי שהם עשויים להופיע בעלון פרסומת, נגד האנשים הצורכים אותם, ונגד התרבות ההופכת אותם למוצרים ברי-צריכה.

"החיים מוכרחים להימשך", אומר בעל דאנס-בר באילת. ("מתבטא" תהיה מילה נכונה יותר בהקשר הנוכחי שלה, ההופך את המשמעות הראשונית של המילה "ביטוי" – "תרגום פנים לחוץ", ומשאיר את המילה עם האספקט החיצוני בלבד. בתקשורת, אם כך, אנשים "מתבטאים", הם אינם "אומרים"). ומהם ה"חיים" האילתיים? חיים של חגיגה ללא מושא, חגיגה החוגגת את המושג "חגיגה". ייצור חוויות ההופכות מיידית לזכרונות, נטולות הווה (ההווה שלהן הוא קורבן תמידי לייצוג שלהן בתרבות, לשאיפה הקולקטיבית להיות הן או בתוכן, להצטרפותו של החוגג למאגר הדימויים של ה"חגיגה"), ובכך הן למעשה יחידות מוות קטנות המתחזות להנאה, גילומים קטנים של סופיות. וסיני, עם כל הפיתוי לחשוב שכן, אינו שונה. גם אם מאגר החוויות שהוא מציע פרטי יותר, גם אם הוא מאפשר רפלכסיה, או שקט, או תחושה של עצירה – הרי השקר שבו הוא בעצם היותו חופשה – פאוזה מקיום אחר. הוא מוגדר על ידי הדבר שהוא לא. חופשה היא שקרית במיוחד באזור בו התופת מוחצנת תדיר, כאזורנו. אחד עשר פלסטינים, ביניהם ילדים, נהרגו בזמן יום החיפושים אחר גוויות בסיני. מכל המקומות, דווקא בסיני אפשר היה לשכוח מעובדה זוועתית כזו, להיאחז ביתר שאת במראית השלווה.

"הטרור הוא בכל מקום", כמאמר פרשן בערוץ אחר. הטרור הוא אכן בכל מקום, אבל לא מפני ש"זרועו הארוכה" יכולה להגיע לכל מקום, אלא מפני שהטרור הוא פנימי. גן, חלק מטבעו של אורח החיים במערב המאוחר. התרבות שלנו מכילה את גן הפיצוץ משום שהיא חוגגת רק את עצמה ואת דימויה, בכך היא מצטמצמת יותר ויותר, המסה שלה עולה, עד שהיא מועדת לפיצוץ. הגן, או המחלה, מתממש בדמות פיגוע טרור, מבוצע על ידי קיצונים איסלאמיים, אך הוא קיים בתוך המערב ונובע ממנו ומהזחיחות בה הוא קורס לתוך עצמו. החוויה של החופשה היא תמיד חוויה משלילה, משום שהחופשה אף פעם לא נמצאת שם, משום שהיא תמיד מכילה יותר כמיהה לחופשה מחופשה כשלעצמה. הנופש העכשווי הוא הידוע מראש - החולות הזהובים, תכול המים, הלימונדה, זווית קרני השמש בריסי העין – הטרור הוא הבלתי ידוע, הפיזיות הנבראת ברגע בו היא נקרעת לגזרים.