מסך הברזל האיסלאמי

ההצצה המטרידה ביותר אל העתיד התרחשה לאחרונה בחסות נשיא פקיסטאן, פרבז מושארף, שהזהיר כי "יש לנקוט פעולה בטרם מסך ברזל ירד סופית, ויחצוץ בין המערב לעולם האיסלאמי".

"מסך ברזל" - הביטוי אותו טבע ווינסטון צ'רצ'יל לקראת סיום נאומו בפולטון, מיזורי במארס 1946. היתה זו תקופה בה עוד היו שחשבו כי ניתן להסתגל לברית המועצות, במקום להתעמת איתה ולרסן אותה. אך כפי שעשה לגבי הנאצים, גם במקרה זה בחר צ'ר'ציל לפרסם אזהרה חמורה נגד כוחות הקומוניזם הבינלאומי, שבטרם חלף העשור התאחדו והרחיבו שליטתם למזרח ולמרכז אירופה ואף לסין. 46 השנים הבאות של המאה העשרים התאפיינו במאבק האפי.

כעת המערב שקוע שוב במאבק, הפעם נגד כוחות מיליטנטיים קיצוניים באיסלאם, המעוניינים בקיומו של מסך ברזל שיחצוץ בינם לבין המערב, ויאפשר להם להשיג שליטה על מספר רב של מדינות בעלות רוב מוסלמי, מרבט שלחופי האוקיינוס האטלנטי, ועד לסורביה שלחופי ים ג'אוה.

מושארף, הנמצא במוקדו של מאבק חריף בין גרסתו הפרטית הסובלנית לאיסלאם, לבין כוחות האיסלאם המיליטנטי, בחר לצטט את צ'רצ'יל כדי להדגיש את חומרת אזהרתו. "יתכן שאנחנו מנצחים בכמה קרבות נגד הטרוריסטים, אבל אנחנו נמצאים בסכנת הפסד במלחמה הכוללת, אם העולם לא יתאחד במטרה לפתור את חוסר הצדק בעולם המוסלמי", אמר לאחרונה בנאומו בפני האו"ם.

מושארף הזכיר בנאומו את הפלסטינים, שה"טרגדיה שלהם", לדבריו, "היא פצע פתוח בנפשו של כל מוסלמי". כמובן שאזור נוסף שהוא בבחינת פצח פתוח, כפי שיודעים מוסלמים בעולם כולו, הוא זה שקרוב יותר למושארף, חבל קשמיר, עליו פקיסטן והודו נלחמות ומדברות לסירוגין זה שנים. מיותר לציין כי גם עיראק היא פצע פתוח, שעלול להתברר כחמור מכולם, שעה שהוא גורם למאות אלפי מוסלמים להתרחק מהמערב, ולמיליטנטים מוסלמים להתאחד סביב מטרות הטרור.

נכון שמוסלמים בעולם כולו אינם יכולים להתעלם מתמונות השמחה ששודרו מרחובות קאבול ב-2001, ואולי אף היה רגע שבו אזרחי עיראק והעולם המוסלמי ראו בארצות הברית משחררת עיראק, אך תפישה זו אבדה לאחר שהממשל חסר האונים במדינה איבד שליטה על הביטחון לאחר נפילת משטרו של סדאם.

התמונה של פסלו של סדאם המופל הוחלפה בראשם של מוסלמים רבים בתמונות של כלא אבו גרייב, שאפילו אינו מוזכר עוד בארצות הברית. וכשארצות הברית שולחת מטוסים להפציץ את לב הבירה העיראקית, המסר של כוח ברוטאלי כנגד אזרחים מוסלמים חסרי אונים רק מתחזק.

הנשיא בוש תופש עצמו כדמות צ'רצ'ילית, בהתנגדו לסדאם כפי שצ'רצ'יל התנגד להיטלר, ואינו מצליח להבין, ועמו הממשל האמריקאי כולו, כי האיום נובע מהאיסלאם הקיצוני – שהוא אידיאולוגיה, ולא ממדינת לאום כזו או אחרת. יתכן שסדאם היה בגדר איום פוטנציאלי בעתיד, אבל לקחי ה-11 בספטמבר הם שהסכנה הברורה והמיידית היא אל קעדה, ולא עיראק.

כיום על המערב ועל הגורמים המתונים בחברות מוסלמיות להתמודד עם התעוררותם המחודשת של גורמים קיצונים באיסלאם, וכמו המלחמה הקרה הדבר עלול לקחת חצי מאה. אפגניסטאן, שיכולה היתה לשמש מודל למתונים, הפכה זניחה ושולית עקב ההתערבות הלא מצלחת של ארה"ב בעיראק. ואילו בעיראק, מוסלמים קיצונים מצאו אדמה לא זרועה שבה יוכלו להכות שורשים. כעת עיראק בדרכה להפוך לטרגדיה לאומית עבור האמריקאים, בכל הקשור לביטחון המזרח והמערב גם יחד.