האפגניות בוחרות בצל הטרור

היום, כשאזרחי אפגניסטן ישתתפו בבחירות הנשיאותיות הראשונות במדינה, יאלצו שלוש נשים - האג'ירה, רושאנה ופרידה - לקבל החלטה קשה, כך מדווחת כתבת הניו יורק טיימס השוהה בקנדהאר. לא מדובר בבחירת מועמד, שכן שלושתן כבר החליטו להצביע לנשיא המכהן, חמיד חראזי. אך לאור איומים של מורדי טאליבן, לתקוף את משתתפי הבחירות, השלוש לא מצליחות להחליט האם להצביע בכלל, ויותר מכך, האם לעבוד בקלפיות כפי שהתבקשו לעשות.

השלוש אומרות כי אינן מפחדות מהמוות, אלא מהבושה שמוות פומבי ימיט על משפחותיהן. "הפחד הכי גדול שלי הוא שיקרה משהו ביום הבחירות. כל העיר תדבר על זה אחר כך", אומרת פרידה, רווקה בת 23, שכמו השתיים האחרות מזדהה רק בשם פרטי. "כבר עכשיו אומרים שנשים שעובדות מחוץ לבית הן זונות של אמריקאים או זרים, ושהן מאבדות את כבודן". "באפגניסטאן נהוג לומר", היא מספרת, "שעבור אישה, למות בבית עם פורדה (וילון), הוא מוות של כבוד. מוות מחוץ לבית, הוא מוות של חוסר כבוד. אני פשוט לא רוצה למות ברחוב", היא מבהירה. רושאנה, כבת 30 ואם לבן 14, מסכימה עם פרידה. בעיני רוחה היא רואה עצמה מוטלת ברחוב ללא ראש או רגל, חשופה לעיני גברים זרים, במה שיהיה כתם בלתי נמחה על כבוד המשפחה.

השלוש הן חלק מקבוצה בת 30 נשים אותן ביקש האו"ם לגייס לעבוד בקלפיות מחר, תמורת 40 דולר לכל אחת. השאלה היא, האם הכסף שווה את הסיכון, ונראה כי עבור נשים רבות כאן, התשובה היא לא. רק 15 מ-30 הנשים שהוזמנו הגיעו להכשרה, מספרת רנגינה חאמידי, האחראית לפרויקטים בשילוב נשים בארגון הסיוע "אפגאנים למען חברה אזרחית". יותר ממחצית הנשים שהגיעו כבר פרשו, והשש הנותרות מתווכחות ללא הפוגה בשאלה האם עתיד המדינה שווה את הסיכון שבפגיעה בכבוד המשפחה.

"נשים רבות מפחדות, אומרת חאמידי, אמריקאית-אפגאנית בת 27. "הן לגמרי מבולבלות לגבי ההצבעה". היא עצמה אינה מתכוונת להצביע, כיוון שהבטיחה להוריה, החיים בארה"ב, לא לצאת מהבית ביום הבחירות. "חס וחלילה שמשהו יקרה", היא מנמקת. זה לא שמישהו חושש שתפרוץ מלחמה, היא מסבירה, הפחד הוא מפני התקפות של המורדים, לפני הבחירות ובמהלכן. בשילוב העובדה שגברים רבים מתנגדים להשתתפות נשותיהם בפעילות הגברית הזו, היא מעריכה שלא יותר מ-10% מהנשים בקנדהאר, לשעבר מרכז הטאליבן, ילכו להצביע.