פתחים רבים לה

השרטוט האדריכלי מותח קוים וזוויות המתגשמים בקנה-מידה ענק בבניין שגם בו יש קווים וזוויות – לשפת השרטוט ושפת הבניין יש קווים משותפים. התורה, לעומת זאת, היא טקסט, והיחס בינה לבין העולם, על פי המדרש, מורכב הרבה יותר, כי העולם אינו מבנה מילולי, והתורה אינה מבנה גשמי - ובכל זאת מתקיימים ביניהם יחסי דומו?ת, גלויים ונסתרים.

המדרש קובע שכשם שניתן לפרש את העולם על פי התורה, כך ניתן לפרש את התורה על פי העולם, וקביעה זו היא עוגן רב ערך לכל מי שחפץ להציב את אניית חייו בנמל המופלא של זהותו כיהודי. משמעות המלה "תורה" קשורה בפועל "להורות", להורות דרך, לסמן שביל. מבחינה זו, כל טקסט המורה לי דרך, הרי הוא בגדר תורה. כבן-ברית, שותף בברית העתיקה שבין היהודים לבין זהותם ההיסטורית והאקטואלית, נחלתי את תורת היהודים, מבראשית לדברים, מיהושע למלכים, מישעיהו למלאכי, מתהילים לדברי הימים, מן המשנה לרמב"ם, מן המדרש לפוסקים, מרש"י למשה דוד קאסוטו, מיהודה הלוי ליהודה עמיחי.
אלה הטקסטים המעצבים את עולמי, זה עולמי המעצב, כלומר מפרש, את הטקסטים.

במרכזה של התורה ניצבת דמות האלהים, המעוצבת לאורך כל ההיסטוריה בדמות האנשים המדברים אותה, תוך מחלוקות עמוקות ונוראות אודות הפרופורציות הראויות לה, בין טוב לרע, בין השגחה להפקרות, בין חטא לעונש, בין שיפלות אין-חקר ונשגבות שאינה בת-השגה. התורה מספרת סיפורים, מנחיתה פקודות, חותרת אל נבכי הנפש האנושית ומקרצפת כל הזמן את הרצפה הארורה של ארעיותנו, בה משתקפת התקרה הגבוהה של הנצח האלוהי.

הרבה פתחים לתורה, וכל אדם ראוי לו שייכנס בפתח שבו יבחר. טקסט שאין לו ריבוא פתחים, כיצד יתיימר להיות תורה? אני נכנס לתורה מתוך עולמי שלי, שיש בו מדע, ואסתטיקה, ופילולוגיה, וארכיאולוגיה, ותורת הספרות, ופילוסופיה, והיסטוריה, ומודרנה, כל כך הרבה מודרנה. רש"י לא ידע, לא יכול היה לדעת, שלאברהם אבינו היו שלושה בנים. הוא ידע על שניים: ישמעאל ויצחק. אני יודע על שלושה: ישמעאל, יצחק ויבכה. את יבכה, הצעיר מכולם, קיבלתי מתורתו של יהודה עמיחי. שירת עמיחי מפרשת את התורה, רש"י פירש את התורה, אנחנו כולנו מפרשים את התורה, ופירושינו הופכים הם עצמם לתורה, בתהליך דיאלקטי של סתירה ובניין בו-זמניים. כל אחד מאיתנו יכול, אם ירצה, להביט בתורה ולברוא את עולמו, ומאליה תצוף בו חוויית פרשנותה של התורה מתוך מבטו המעמיק בעולם שברא.

"ו?ה?ק?מ?ת?י א?ת ב??ר?ית?י א?ת??ך?", מבטיח אלהים לנח בבראשית ו' 18, "ו?ב?את? א?ל ה?ת??ב?ה א?ת??ה ו?ב?נ?יך? ו?א?ש??ת??ך? ו?נ?ש??י ב?נ?יך? א?ת??ך?". הדרשן החסידי דורש כאן "ת??ב?ה" בבחינת מלה, בבחינת טקסט, בבחינת תורה. עלינו לבוא אל המלה, אל התורה, כפי שאנו, עם כל אשר לנו, עם הפרצוף הייחודי שלנו, ואז, או אז, תוקם הברית בינינו ובין אלהינו, שהוא זהותנו, שהוא בריתנו עם עברנו ועתידנו. ומי שחושב, עונה הרבי לקושיית אחד מחסידיו, שהוא גדול מן התבה ולכן אינו יכול להיכנס אליה - אין לנו עסק עמו.

* בארי צימרמן הוא מורה בעלמא - מכללה עברית, וחבר צוות "שיטים" - מכון החגים בבית השיטה.