השבוע בקמפיין: גם פוקס יודעים לבלף

השבוע הזה בקמפיין נשלט על ידי אירוע בודד – העימות הראשון מתוך שלושה בין שני המועמדים לנשיאות, הנשיא ג'ורג' בוש והמועמד הדמוקרטי ג'ון קרי. אם אתם עוקבים אחרי מדור זה, אתם כבר יודעים שלקרי היה ערב מוצלח יותר, וגם הסקרים משקפים זאת ומראים שהמרוץ שוב התהדק.

למחרת העימות הסתבכה רשת פוקס באייטם לקוי-אמינות, כשהעלתה לאתר האינטרנט שלה רשימה שכתב המגיש-כוכב שלה, קארל קמרון. באייטם הבדיוני מיוחסים לקרי ציטוטים, שכביכול נאמרו על ידו מיד לאחר העימות, שהוא כביכול מרוצה מהמניקור שלו, שנשים צריכות לחבב אותו בגלל שהוא משקיע בטיפוח עצמי ושהוא "מטרוסקסואל", לעומת בוש, שהוא "קאובוי". הכתבה הופיעה באתר למשך שעות מספר, עד שבפוקס התעשתו, הורידו אותה ופירסמו התנצלות.

במקביל פירסם אתר התומך בבוש קטע וידאו, ובו נראה קרי כשהוא מוציא דבר מה ומניח אותו על דוכן הנואמים לפני תחילת העימות. בכך עבר קרי לכאורה על פרטי ההסכם בין הקמפיין שלו לזה של בוש, והשיג יתרון לא הוגן. העניין הוא שבאותו קטע וידאו נראה גם בוש מניח משהו על הפודיום.

למרות שבאופן לא מפתיע לא הוזמן לעימות, ממשיך המועמד העצמאי ראלף ניידר במסע הבחירות שלו ואינו מראה כל סימן של כוונה לפרוש מהמרוץ, כדי לא להעניק את הנשיאות לבוש בפעם השנייה ברציפות.

עוד מספיחי העימות: הארגון "פאקט צ'ק", המתמחה בבדיקת עובדות באמירותיהן של דמויות פוליטיות, נעץ סיכות בהצהרותיהם של שני המועמדים: את קרי, שטען כי ארה"ב הוציאה כבר 200 מיליארד דולר בעיראק, מתקן הארגון ומעמיד את הסכום על 120 מיליארד. בוש מתנגש עם האמת באמירותיו בנוגע לסכומים שארה"ב מוציאה על שיקום עיראק, ובנוגע למספר כוחות הביטחון העיראקיים שכבר עברו הכשרה (100 אלף לדברי בוש, כ-10% מכך למעשה).

גם פרשנים שמרנים היו מאוכזבים מהופעתו של בוש בעימות. ביל קריסטול, עורך השבועון "וויקלי סטנדרד", אמר כי "לרפובליקאים יצא האוויר" לאחר העימות. אנדרו סאליבן אמר ש"זה היה כמו העימות בין רייגן לקרטר ב-1980 (בו כתש רייגן את הנשיא דאז באחת ההופעות הזכורות ביותר בתולדות העימותים) –רק שסדר המפלגות התחלף".

בחדשות אחרות: לינקולן צ'אפי, סנאטור רפובליקאי מרוד איילנד, הודיע פומבית כי לא יצביע עבור הנשיא ממפלגתו לכהונה נוספת. היות שצ'אפי אינו מתכוון לפרוש מפוליטיקה לעת עתה, הוא אינו מרחיב בהסברים לצעדו, ונמנע מלומר אם יצביע עבור ג'ון קרי, ורק מסתפק בציון האופי הכוחני והבלתי מתפשר של הנהגת המפלגה ובאמירה שהוא יחכה "לשובו של האגף המתון במפלגה". אם יעשה צ'אפי את מה שעשה לפני כשלוש שנים איש מפלגתו לשעבר, הסנאטור ג'ים ג'פורדס, ויעזוב את שורות המפלגה, הדבר ישים קץ לשליטת הרפובליקאים בסנאט.

בתחום המעורבות האמנותית במערכת הבחירות אירעו השבוע מספר התפתחויות. המחזאי המהולל סם שפארד הודיע כי הוא עומד להעלות מחזה חדש, רווי משמעויות פוליטיות, אותו הגדיר כ"עוסק בפשיזם הרפובליקאי". בתחום המוזיקה פתחו ברוס ספרינגסטין, אר.אי.אם ואחרים במסע ההופעות שלהם נגד בוש, שייערך כל-כולו במדינות המפתח. ובתחום הקולנוע, היום ייצא לחנויות וספריות הווידאו "פרנהייט 9/11", סרטו השנוי במחלוקת של מייקל מור, התוקף את מה שהוא מתאר כמניעים הכלכליים של המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. כמו כן משיק מור שני ספרים חדשים. האחד נקרא "האם הם יבטחו בנו שוב" והשני הוא מדריך צפייה ב"פרנהייט".

במקביל יוצא השבוע לאקרנים הסרט שמתיימר להיות ה"פרנהייט" של הימין. הוא נקרא "ג'ורג' וו. בוש: אמונה בבית הלבן". הנשיא מוצג שם כלוחם למען האל וכבעל "בהירות מוסרית של נביא תנ"כי". באחת הסצנות חולקת דמותו של בוש את המסך לשבריר שנייה עם זו של ישו, והמסר לא יכול להיות ברור יותר. הסרט מתיימר להיות "תוצאה של מחקר עצמאי", אבל כל הדוברים בו הם תומכים מוכרים ומוצהרים של הנשיא. כמו כן מכיל הסרט שגיאות עובדתיות גסות – עברו של בוש כאיש עסקים מתואר כ"הצלחה" בעוד שכל החברות שניהל נכשלו, הגיעו לסף פשיטת רגל וחולצו בידי חברים של אביו. עוד נאמר בסרט שבזכות בוש חוסנו בעיראק "22 מיליון ילדים" – זאת בשעה שבכל עיראק יש 25 מיליון איש. אבל גם סרטו של מור רחוק מלהיות מסמך תיעודי קפדני, כך שזה בסדר.

עוד התפרסמו השבוע שני סיפורים שממחישים את התעצמות הקרב על הדימוי התקשורתי של המאמץ בעיראק: האחד הוא הוראה של הפנטגון להגביל את הפצת המידע על המרחש בעיראק בקרב הכוחות הנמצאים שם, וכן יוזמה במסגרתה יובאו אישים שונים להרצות בפני הכוחות האמריקאיים בעיראק, כדי להדגיש בפניהם את "הצדדים החיוביים של המלחמה", שלטענת הממשל אינם זוכים לחשיפה מספקת. הסיפור השני הוא שנאומו של ראש ממשלת המעבר העיראקית, איאד עלאווי, שהופיע בשבוע שעבר בפני שני בתי הקונגרס, עבר בדיקה ועריכה קפדניות בידי אנשי הבית הלבן. הנשיא בוש, כזכור, זעם על כך שיריבו ג'ון קרי תיאר את עלאווי כ"בובה" של ארה"ב.

לסיום, הלילה יירך העימות בין המועמדים לסגנות הנשיאות. בדרך כלל אין לעימותים הללו משמעות רבה, אבל כרגע מדברים בוושינגטון על כך שחשוב שדיק צ'ייני יחזיר מעט מהכבוד שאיבד הבוס שלו בעימות הראשון. אגב, למרות שהעימותים הללו חשובים הרבה פחות מאלה של המועמדים לתפקיד הגדול, הם עדיין מסוגלים להנפיק רגעים זכורים. ב-1988 התעמת לויד בנטסן הדמוקרט מול דן קווייל הרפובליקא. קווייל ניסה להשוות את עצמו לג'ון פ. קנדי ובנטסן הקשיש הסתכל עליו במבט חריף ואמר "איש צעיר, אני הכרתי את ג'ק קנדי. ג'ק קנדי היה חבר שלי. אתה ממש לא ג'ק קנדי". קווייל היה לסגן נשיא, אבל הפסדו הרועם בעימות ההוא לא הקל את המלאכה על ג'ורג' בוש האב. וואלה! חדשות תסקר גם את העימות הזה.

כאמור, המירוץ התהדק שוב. בשקלול הסקרים שנערכו לאחר העימות נעלם לחלוטין היתרון הבריא ממנו נהנה הנשיא בחודש שמאז ועידת מפלגתו, והוא מוביל כעת על קרי בשלי אחוז זניח – 46.66% לעומת 46.33%, כאשר ניידר מקבל 1.7%. בקרב ראש בראש מוביל בוש ב-0.2% - 47.5% לעומת 47.3%.

בסקר שביעות הרצון מתפקודו מצליח בוש להישאר עם האף מעל המים של קו 50 האחוזים, כש-50.3% מביעים שביעות רצון מתפקודו, לעומת 47.5% ששוללים את תפקודו.

במדינות המפתח: בפלורידה מחזק בוש את אחיזתו, ומוביל בשני סקרים חדשים ב-4 ו-5 אחוזים. בפנסילבניה מראה סקר אחד על יתרון בן אחוז לקרי, ואילו השני מצביע על שוויון. באוהיו נע יתרונו של בוש בין אחוז לשניים. במינסוטה מעניק מכון סקרים רפובליקני יתרון של אחוז לקרי. בוש מוביל כעת בוויסקונסין ביתרון שנע בין 10 % לפני שבועיים ל-3% לפני שבוע. באייווה מוביל הנשיא בשלושה אחוזים. בניו ג'רזי נותן סקר חדש 8% יתרון לקרי.

במעקב האלקטורלי של וואלה!, בו מוצבות בטור של כל מועמד מדינות בהן הוא מוביל ב-5% או יותר, מוביל בוש ביתרון בריא של 250-175. עם זאת, מדינות מפתח רבות, כמו פלורידה, אוהיו ופנסילבניה עדיין "באוויר", ובכולן מבצעים גופים דמוקרטיים מאמצים כבירים לרשום מצביעים חדשים – שמטבע הדברים אינם משתקפים בסקרים. הכל עדיין פתוח, חודש בדיוק לסיום.