לא רק ביום חג

החסידיות גורסת כי עצם הגדת סיפורי צדיקים בערב שבת היא סגולה למצוות ואריכות ימים. על אחת כמה, בערבי חג ומועדי ישראל. והנה, גם לעבדכם הנאמן, מחבר שורות אלו, סיפור צדיקים קטן באמתחתו. בחול המועד סוכות, לפני שנתיים, צעדתי עם אשתי לעתיד במעלה שינקין, בדרך חזרה מספריית הוידיאו של האוזן השלישית. בפינת הרחובות שינקין ואחד העם, קלטנו ציבור גדול של חסידי בעלז, חוגגים שמחת בית השואבה ליד הישיבה שלהם. אשתי, עולה חדשה שמעולם לא ראתה שמחה כזו, שלא לדבר על קהל רב כל כך של אנשים בקפוטות, שטריימלים, אברקיים וגרביים לבנות (היא בעלת נטיות קולוניאליסטיות- אוריינטליסטיות ממילא, הרואה במחוזותינו דבר מה אקזוטי) מיד נאלמה דום והשתוממה מהמראה. אני, המורגל יותר בעניין, נזכרתי פתאום שמעולם לא הפגשתי את אשתי לעתיד עם דודי, אח אמי, הרב אבי אייזן מבני ברק. חזרנו לאוטו ואמרתי לזוגתי שהיא חייבת לפגוש את דוד אבי. ברגע שאמרתי את זה, הטלפון הנייד צלצל. השעה הייתה אחת עשרה וחצי בלילה והנה, הרב אייזן - שלא דיברתי איתו אולי במשך שנתיים - התקשר להזמין אותי ואת זוגתי (שאז עוד לא הכיר כמובן) לבקר אותו בסוכה. ממש כאילו שמע אותי בבני ברק מספר על אודותיו בתל אביב. למחרת נסענו לשבת עמו בסוכה, שרנו שירי חג, למדנו קצת על ארבעת המינים וב"ה קרבנו לבבות בזעיר אנפין. נשמע כמו מעשיה זוטה אך בעיני, זהו חסד אמיתי. הנה, נס סוכות קטן.

בכללותו, עניין החגים, השבתות והמועדים יפה בעיני, על אף שלרוב אין לי בו נגיעה ממשית. למאי נפקא מינה? כי אני לא יהודי במובן הזה של המילה. אני שואף להיות קודם כל בנאדם. שבת אחים גם יחד, אושפיזין ודיכפין, כל אלה רעיונות נחמדים, יפים וחביבים אבל אני לא זקוק לחגים שיזכירו לי את זה. אמר הבעל שם טוב לאחד מתלמידיו: "הקל שבקלים והפחות שבפחותים שעולה בדעתך אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב את בנך יחידך". לאמירות מן הסוג הזה יש יותר משקל בעיני מאשר לציווי "ושמחת בחגך".

כל יום שבו אתה נולד, כל חלקי גופך מונחים במקומם והשמש עדיין מתפזרת בשמיים, הוא יום חג, אז למה צריך לציין את זה בצורה שרירותית כל כך? כי בני האדם הם חיה שבטית. בלי השבט, הם לא זוכרים שהם קיימים. אני קיים ולא צריך שאף אחד ושום דבר יזכיר לי את זה, חוץ מהחיוך של אשתי על הבוקר. ואם מצווה היא לארח אושפיזין ו"כל דיכפין יתיי ויאכל", למה ישנם כל כך הרבה אנשים עריריים זרוקים על מדרכות תל אביב בערבי החגים? איפה "כל ישראל ערבים זה לזה?" ואיפה "כל ישראל אחים?" - לא ברור. אולי תקועים על גשר צר מאד. אני תמיד יותר התחברתי ל"לא לפחד כלל".

כתב מרן החזון איש בספרו "אמונה וביטחון": "אבל מה יתרון לאדם תחת השמש אם הורכש בשפה מדברת ואוזן שומעת, אם עודנו חסר דעה וחדל בינה, נמשל כבהמה, כשור אוכל עשב, ורצון בורא העולם לברוא אדם חכם מחוכם בעולמו ולצוותו נגיד על כל היצורים, ויטע שורש חכמה במוחו ומטע דעת בלבו, להבין ולהשכיל בכל אשר תחת השמש". בכל אשר תחת השמש, כתב החזון איש ודי לחכימא ברמיזא.