פרשנות: דמשק בדילמה

לבכירי החמאס, ובראשם חאלד משעל, היו באחרונה כל הסיבות הנכונות לעזוב את דמשק. זה כמה חודשים שבכירים ישראלים מייעצים בגלוי לבכירי הארגונים הפלסטינים והחיזבאללה השוהים בדמשק וביירות, שלא לישון בשקט. בעקבות צמד הפיגועים ב-31 באוגוסט בבאר שבע, שלדברי ראש אמ"ן, אהרון זאבי (פרקש), לא היה קשר בינם לבין סוריה - שב והשמיע הרמטכ"ל משה יעלון איום ישיר על סוריה, שבבירתה שוכנים זה שנים מפקדותיהם ארגונים פלסטינים רבים, ובראשם החמאס והג'יהאד האיסלאמי.

שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, אמנם הגיב למחרת בביטול לדברי הרמטכ"ל, בהגדירו אותם "חסרי מידה מינימלית של אמינות", אך בו בזמן דאגה דמשק להוציא מתחומה את בכירי החמאס והג'יהאד האסלאמי. יתכן שבין שיקוליה של דמשק לביצוע מהלך זה עמד חוסר רצונה לממש את איומה להגיב במקרה של פגיעה ישראלית בארגונים הפלסטינים בתחומה. כעת, בעקבות חיסולו של עז אל-דין שיח' ח'ליל, 44, פעיל החמאס שנהרג הבוקר בהתפוצצות מכוניתו באזור א-זאהרה שבדמשק, יהיה על סוריה לשקול היטב את צעדיה. זאת, כיוון שהיא אינה מעוניינת בהסלמה – ודאי לא כזו שטומנת בחובה פוטנציאל להידרדרות נרחבת. יתכן שתגובה תבוא דווקא מכיוון חיזבאללה.

עז אל-דין שיח חליל היה, לטענת גורמים ישראלים, דמות מבצעית בארגון. ככזה, עסק בניסיונות להחדיר אמצעי לחימה לשטחים, וזאת בניגוד לטענה הרשמית המסורתית של שלטונות סוריה, כי משרדי הארגונים הפלסטינים בבירתה עוסקים אך ורק בפעילות הסברתית. בידי ישראל ישנו, זה שנים, מודיעין איכותי המצביע על מעורבות הגורמים הפלסטינים בדמשק בפיגועים בישראל. ויחד עם זאת, חיסולו של חליל הבוקר מהווה תקדים משמעותי, שכן עד היום נמנעה ישראל מלפעול בצורה כזו בסוריה. גם כשחוסל מנהיג הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי, בספטמבר 1995, בוצע הדבר על אדמת מלטה, וכזכור, בספטמבר 1997, ישראל לא היססה לנסות לחסל את חאלד משעל על אדמתה של מדינה ידידותית, ירדן, ולסכן את היחסים הדיפלומטיים עמה.

ה"עדכון" במדיניות מבצעית זו, שההתנקשות הבוקר היא פועל יוצא שלו, נעשה בהקשר הקרוב יותר, על רקע התקרבות המועד המתוכנן להתנתקות מרצועת עזה. ככל שיתקרב מועד הביצוע צפויים ישראל והפלסטינים להסלים את צעדיהם. אך לא פחות מכך חשוב גם ההקשר האזורי. יתר התעוזה שמפגינה ישראל בא גם על רקע מצבה האסטרטגי המחמיר והולך של סוריה. הסיבה המרכזית להתייצבותו של בשאר אל-אסד נגד המערכה האמריקאית בעיראק היתה החשש מפני בידודה האסטרטגי של ארצו. חשש זה, שבתחילה גרם לבשאר לסייע באופן כזה או אחר למשטרו של סדאם חוסיין ולאחר מכן "להעלים עין" מהתארגנויות שיצאו מסוריה כדי לפעול נגד הכוחות האמריקאים בעיראק, התברר כמוצדק.

אלא שאסד הבן יצא, נכון להיום, מופסד מכאן ומכאן: הנשיא הסורי בן ה-39 איבד עורף אסטרטגי בדמות משטר הבעת' בבגדאד (שהיה אמנם יריב של משטר הבעת' הסורי, אך באותו זמן היווה מרכיב חשוב בהקשר של העימות הערבי-ישראלי, שסוריה היא שחקן מרכזי בו) ובנוסף לכך גם דרדר את יחסיו עם הממשל האמריקאי לשפל יוצא דופן.

בחודש האחרון נראה שחולשתה האסטרטגית של סוריה העמיקה אף יותר: לאחר כפייה מרושלת של הארכת כהונתו של נשיא לבנון, אמיל לחוד, בשלוש שנים נוספות, יזמו ארה"ב וצרפת מהלך מדיני במועצת הביטחון לכפיית הוצאת כ-20 אלף חיילי צבא סוריה בלבנון. בשבוע שעבר מצאה עצמה סוריה נאלצת להציג מראית עין של מילוי החלטת מועצת הביטחון 1559, והחלה להסיג כמה אלפי חיילים מביירות לעבר בקעת הלבנון ואף בחזרה לשטחי סוריה – הפרישה המחודשת החמישית בשנים האחרונות.

ואם אין די בכך, הרי שלפני כחודש אף נזכר משרד המשפטים האמריקאי להוציא צו מעצר נגד מוסא אבו מרזוק, סגנו של משעל, שלפחות עד לימים האחרונים ישב בדמשק. שיאו של הלחץ האמריקאי בא לידי ביטוי ב-11 בספטמבר, בביקור עוזר מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם ברנס בדמשק, כשבאמתחתו שורת דרישות תקיפות מאסד.

ישראל, שתופשת את יחסיה עם סוריה כ"משחק סכום אפס" - שבו כל הפסד של צד אחד מהווה אוטומטית רווח עבור הצד השני - צפתה בהנאה נוכח המהלכים המופסדים שמבצע המשטר הסורי בזה אחר זה. אשתקד הוביל המצב הזה לתקיפת מחנה האימונים הפלסטיני עין אל-צאחב שבשטח סוריה – תקיפה ראשונה מסוגה, סמלית אמנם, של ישראל לאחר כשלושה עשורים. הבוקר ניסתה ישראל מהלך פחות סמלי, בנצלה עוד יותר את חולשתה האסטרטגית של דמשק. (כעת יש לזכור, כי התגובה לתקיפה הגיעה לאורך גבול ישראל-לבנון, בירי צלפים מן העבר הלבנוני של הגבול, ממנו נהרג חייל צה"ל).

אם אין די בכך, ישראל אף לקחה אחריות לחיסול, בדברים שצוטטו בסוכנות "אי-פי" מפי גורמי ביטחון ישראליים – הודאה שישראל נמנעה עד כה מלספק לאחר חיסולים אחרים שיוחסו לה, למשל נגד פעילים מבצעיים של חיזבאללה בלבנון, או נגד ג'יהאד ג'יבריל (בנו של מנהיג ארגון "החזית העממית – המפקדה הכללית", אחמד ג'יבריל, ומי ששימש האחראי המבצעי של הארגון).

מאז ביקורו של ברנס בדמשק אכן נראה כי שלטונות סוריה מנסים לפעול בכיוון הנכון, על מנת להפיס את כעסם של האמריקאים. וכך, בתוך ימים ספורים נודע על מעצרה של חוליית טרור בלבנון, שנטען כי היתה מעורבת בפיגועים נגד האמריקאים בעיראק. זאת, נוסף על הסגה מתוקשרת ביותר של חיילים סורים מלבנון ודיווח של השבועון "טיים" על הידוק שיתוף הפעולה האמריקאי-סורי ואפשרות של סיורים משותפים לאורך הגבול עם עיראק.

לאור ידיעות אלה, הרי שאחת השאלות המרכזיות היא האם תשקיע סוריה מאמץ אמיתי לשפר באופן יסודי את יחסיה עם הממשל האמריקאי. אם כן, ייתכן שהדבר יתבטא בשיפור מצבה האסטרטגי והצרה מסוימת של מרווח התמרון הישראלי.