נגיד בנק ישראל דוד קליין ממשיך במסע ההסברה שלו, וזאת במקביל ללחצים וההתקפות מצד הסקטור הציבורי והעסקי, הדורשים ממנו להודיע על הפחתת הריבית באופן מיידי למרות עיצומי העובדים בבנק. בנאום האחרון הסביר קליין את תהליך קבלת ההחלטה על גובה הריבית בבנק ישראל, והיום הוא נשא נאום בפני לשכת המסחר ישראל-אמריקה, בו דיבר על ההבדלים בין ישראל לארה"ב בניהול המדיניות המוניטרית. והמטרה ברורה - המשך מסע יחסי הציבור שיצדיק את החלטתו לא להפחית את הריבית המוניטרית במשק.
קליין אמר כי לאחר הורדת הריבית של הבנק המרכזי בארה"ב בתחילת השנה, והורדות הריבית הנוספות שבאו אחריה, גברו הפניות והתביעות שבנק ישראל יילך בעקבותיו ויפחית גם הוא את הריבית. קליין הדגיש כי תביעה זו לא נשמעה במהלך 1999 ו-2000 בהם העלה הבנק המרכזי בארה"ב את הריבית, כך שלדבריו, הדרישה לחקות את הבנק המרכזי היתה משום ניסיון לגוון את רשימת הנימוקים, המשרתים את הדרישה להוריד את הריבית, תמיד, ורצוי בקצב מואץ.
קליין מנה בנאומו שלושה הבדלים עיקריים בין ישראל לארה"ב: תרבות האינפלציה, הדולר והשקל, והשווקים הפיננסיים, והמסר שלו הוא שאין צדק בדרישה לחקות את המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי בארה"ב משום ש"כאן זה לא אמריקה".
בהתייחסותו להבדל בשווקים הפיננסיים בין ישראל לארה"ב, אמר קליין כי בעוד שלארה"ב יש את המבנה המפותח בעולם, בישראל יש עוד הרבה מה ללמוד. קליין אמר בנושא זה, ששוק האג"ח הממשלתיות מתייבש כל שנה, בשל התרבות האג"ח המיועדות וצמצום הגירעון התקציבי. "שוק זה ייפח את נשמתו בהדרגה במידה שלא יעשה דבר", אמר קליין. לדבריו, קצב הגסיסה של שוק האג"ח הסחירות יואץ עוד אם המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת (מהלך ראוי כשלעצמו), יצבור תאוצה, ובוודאי אם תתקבל ההצעה להנהיג פנסיית חובה במבנה המוסדי הקיים.
קליין נתן דוגמאות נוספות המראות עד כמה השווקים הפיננסיים אצלנו אינם מפותחים: שוק המניות דל המחזורים, שוק המק"מ המוגבל בתקרה, שוק האג"ח של החברות שגווע מזמן, שוק למשכנתאות ולמימון השקעות לטווח ארוך שעדיין לא נולד, שליטת הבנקים בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, ועיוותי מס ההכנסה.
קליין הסביר כי עצם המעורבות הגדולה של הציבור בארה"ב בשווקים הפיננסיים כלווים וכמשקיעים, יוצרת קורולציה גבוהה בין עלייה בשערי מניות ואג"ח, לירידה במחיר ההון. קליין הדגיש כי להחלטת הריבית ישנה השפעה על השווקים הפיננסיים, כאשר הם קיימים, כמובן, ולכן בארץ ניהול המדיניות המוניטרית פחות יעילה מאספקט זה.
תרבות האינפלציה
"כאשר חרגנו מיעד האינפלציה כלפי מעלה אמרו אצלנו כי זו הוכחה שאי אפשר להוריד אצלנו את האינפלציה, וכאשר חרגנו כלפי מטה אמרו כי יש לפטר את הנגיד - כאילו מדיניות מוניטרית היא מדע מדויק והריבית היא קרן לייזר", אמר קליין. לא הגענו עדיין למצב בו אנו רואים באינפלציה נמוכה ויציבה תופעה טבעית, ואנו צריכים עוד הוכחות לכך, אמר קליין, ולכן בנק ישראל חייב להיות פחות שווה נפש לאיומים על יציבות המחירים, בהשוואה לעמיתו האמריקאי.
קליין אמר כי מי שחושב כי הבנק המרכזי האמריקאי סבור כי יש תחלופה בין אינפלציה וצמיחה וכי גישתו עתה היא להעדיף צמיחה על אינפלציה - טועה. לדבריו, הבנק המרכזי האמריקאי מפחית את הריבית משום שהוא סבור שמהלך זה יקצר את תקופת ההאטה במשק. השוני הוא שסכנה ליציבות מחירים בארה"ב בעקבות המהלך כמעט שאינה קיימת, בשל האמינות רבת השנים אשר צבר הבנק המרכזי, דבר שלא קיים עדיין בישראל.
הדולר והשקל
קליין אמר כי בעוד הדולר הוא מטבע שבהרבה מדינות מוכנים להשתמש בו כאמצעי תשלום, ולהחזיק בו לשם שמירה על ערך נכסיהם, לשקל עדיין אין מעמד שכזה. לדבריו, האמריקאים יכולים לממן את הגירעון במאזן התשלומים על ידי הדפסת דולרים, דבר שאנחנו לא יכולים לעשות. אנו נדרשים לממן את עודף היבוא על היצוא על ידי הלוואות, או על ידי השקעות של זרים בארץ.
לדברי הנגיד, האמריקאים בונים כיום על מדיניות מרחיבה, מוניטרית - על ידי הפחתת ריבית מהירה, ופיסקלית - על ידי הפחתת מסים, שאמורה לתמוך בצמיחה על ידי עלייה בצריכה הפרטית, בלי להאיץ את האינפלציה. לדבריו, למרות שיש האומרים כי לא לעולם חוסן, בינתיים הפיתרון עובד. קליין הוסיף כי בעוד שרי האוצר בארה"ב תומכים בדולר חזק, שרי האוצר הישראלים רוצים בשקל חלש.