הזמן ההגיוני

רגע לפני שאני צולל למניפסט הקטן שלי על הספירה היהודית והלועזית, אני מציע שנשאל את עצמנו "מהי בעצם שפה?". אני מודה שאם זו היתה כתבה של מישהו אחר, יש להניח שהייתי מפסיק לקרוא אחרי השאלה המתחכמת הזו, אבל אם תקדישו לי עוד שניה, תבינו למה אני מתכוון. ברמה הכללית ביותר, שפה היא אחד הפרמטרים להגדרת עם. ברמה הבסיסית יותר היא כלי להעברת מחשבות בין אנשים. אבל לתחושתי, בעם היהודי של ימינו, השפה משמשת רק לצורך הגדרה עצמית, סוג של דבק המפריד בין היהודי לשאר העולם (שימו לב שאנחנו העם היחיד שיש לו מילה מיוחדת להגדיר את כל מי שאינו חלק ממנו – גוי). הספירה היהודית היא חלק מזה: לעם היהודי יש אפילו זמן משלו. שהגויים יחיו לפי ספירה מסודרת, לנו יש אדר א' ואדר ב' ואנחנו גאים בזה.

אפשר להבין מאיפה נובעת הדבקות הזו בשפה ובזמן היהודי: עם ישראל, שהיה מפוזר במשך 2000 שנים, פשוט איבד את הזהות העצמית שלו. אין לנו לבוש יהודי, אין לנו מוסיקה יהודית ובהיסטוריה היהודית שלנו יש חור ענק של אלפיים שנות. ומכאן חשיבותם של השפה העברית ולוח השנה היהודי בהגדרה העצמית שלנו.

אבל להגדרה העצמית הזו יש גם צדדים פחות חיוביים. כי אם שפת דיבור היא דבר שמפריד בין עמים שונים בכל העולם, ולכן היא לגיטימית יותר, הרי שספירת זמן שונה מבטאת כבר עמדה מוסרית כלפי העולם. לוח השנה הנפרד מבטיח שהיהודי לא ירגיש את עצמו שווה, או דומה, לגוי בכל רגע ורגע מחייו - תרתי משמע. הדבר נובע אולי מחשש שאם יהודי יקבל את הספירה הנוצרית, הדרך להגשת הלחי השניה (רחמנא ליצלן) כבר סלולה. הצורות השונות של מניית הזמן היא עוד דרך שבה היהדות יכולה לראות את עצמה צודקת, עתיקה, אותנטית, יותר מהנצרות: היא החלה בגילו של היקום – לפני 5,000 שנה, לשיטתה – בעוד שהספירה הנוצרית החלה 4 שנים בלבד אחרי הולדת ישו.

אני מציע שנפסיק לאנוס את השפה העברית, מתוך רצון למלא איזה חור בזהותנו העצמית, ונחזור להשתמש בה ברמה הבסיסית שלה, ככלי היעיל ביותר להעברת מידע וניהול חיים. הרי היקום לא נוצר לפני 5,000 שנה, ולכן הספירה הזו לא אומרת כלום, למעשה. ואם אנחנו מבינים שהסיבה היחידה שאנו שומרים על השיטה הבלתי-יעילה בעליל הזו היא כדי להקים חיץ בינינו לבין הגויים, נראה לי שהגיע הזמן לומר די! זה מטופש, לא נחוץ, ואפילו גזעני ברמה מסוימת.

הספירה היהודית, לטעמי, היא שריד מיותר מתקופה שאינה קיימת כבר למעלה מאלפיים שנים. היאחזות בספירה הזו ככלי להגדרת זהות משותפת לעם שלנו היא פשוט אשליה. כשאני שואל היום מישהו ברחוב מה התאריך הוא לא אומר לי כ"ז בכסלו, הוא אומר לי החמישי בנובמבר, וזה טוב, כי את התשובה הזו אקבל בכל מקום בעולם. זה טבעי, זה נכון ולמי איכפת אם זו ספירה נוצרית, יהודית או איסלמית – זו הדרך היעילה לתקשר עם בני אדם אחרים, וזה מה שחשוב באמת.