האחיין החרמן

כמה נעים שהחגים מגיעים: מזג האוויר מתחיל להתקרר, השבוע נופל קורבן לאותם ימי חופש מבורכים שלא מאפשרים יותר משני ימי עבודה רצופים, לפתע מתפנה זמן לעשות את כל מה שהבטחנו לעצמנו שנעשה בקיץ ולא הספקנו. בתוך כל הפנאי, אפשר אפילו להספיק למלא מצווה אחת או שתיים: לאכול גרעיני רימון בסרוויס משנות ה-70, להגיע לבית הכנסת לתפילת נעילת יום הכיפורים, ואם שורה הרוח הנכונה, מומלץ בחום, מניסיון השנה שעברה, להתאשפז בסוכה הסמוכה לביתכם.

כמה נעימים יותר היו יכולים להיות החגים אלמלא היו כרוכים באותן הגבלות וסדים בתוכם אנו שמים את עצמנו בכל שנה מחדש. איני מדבר כמובן, על המנהגים והמסורת היהודית. בתחום זה, איש הישר בעיניו יעשה: ראש השנה לא יהפוך להיות חגיגי פחות בלי ראש דג, יום הכיפורים אינו חייב לשאת אופי משמעותי פחות עבור מי שמעדיף לבלות אותו במרתון סרטים או בהתכנסות השנתית ליד תחנת הדלק, בכיכר או בכל אתר ציבורי אחר. המכשול המרכזי שטומנים החגים בחובם הוא אותם כנסים משפחתיים, בהם ייאספו מספר פעמים לא מבוטל במשך שלושה שבועות 10-30 בני אדם, שהפעם האחרונה בה נפגשו הייתה אותם החגים ממש דאשתקד.

נכון, אי אפשר להתעלם מהאמרה הפולנית הידועה ש"משפחה לא בוחרים". אם מצאתם את האדם עמו אתם מעונינים לבלות את שארית חייכם, סביר להניח שתקבלו בעסקת החבילה יחד אתו את אביו העצבני, דודתו החטטנית ואת האמא שרק רוצה שכל הערב יעבור בשלום (בונוס למתמידים: האחיין החרמן). אם טרם התמזל מזלכם, או שבחרתם בערב בחיק המשפחה, תקבלו את אותו תסריט, בקווים כלליים, מן השנה שעברה: המתנה הטובה ביותר לסבתא היא פתק החלפה, המרק יישרף או יישפך ו"לא, דודה (השלימו את החסר), עדיין לא התחתנו". האירוע, שיכלול לרוב ריב, עקיצה, או קאזוס בלי מסוג אחר ינותח עד דק, לפחות עד שפשוף החרבות, לקראת האירוע הבא.

האם כל זה יכול היה להיות אחרת? כל חיילת משוחררת תדע ודאי לספר ש"מה שעושה את השירות, זה לא העבודה, אלא האנשים". לו ניתן היה באמת לבחור עם מי היינו רוצים לבלות את החגים, האם היינו בוחרים לנסוע במשך שעות לקצה השני של הארץ בידיעה שאת הערב הזה אנחנו עומדים לזכור, ולא בהכרח לטובה? האם לא עדיף חבר קרוב על בן דוד מדרגה 15 רחוק?

כנראה שגם את החגים האלה יעביר רוב בית ישראל בחוג המשפחה. ייתכן שגם השנה יגבר הרצון לשמח את אמא, שכל כך רוצה "שתכירו את המשפחה ושנהיה בקשר" על הכמיהה לערב מהנה עם אנשים שתחומי העניין המשותפים לנו אינו מסתכמים בחלק הגפילטע פיש שנבחר. לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, אולי כדאי להתאמץ ולחשוב האם קיימת מסגרת אלטרנטיבית לתא המשפחתי המסורתי, שתאפשר להנות מן המסורת, כל אחד במידה ההולמת את ערכיו, ובמקביל ליהנות מערב חף מאותן תופעות האופפות אירועים משפחתיים.

השנה לפחות, סיפקה לנו אופ"א פתח מילוט, בדמותו של משחק הכדורגל. מי אמר שהאירופאים נגדנו?