כפרונה

מבין כל החגים המאוסים יום כיפור הוא השנוא עלי ביותר. אף פעם לא הבנתי מה הקטע שלו. לא ברור לי אם אני צריך לשמוח על השנה שבפתח, לבכות על מה שפספסתי, לפחד בגלל "החטאים" שצברתי, או סתם להיות רציני, בגלל האווירה. כך או כך, הוא מצליח להוציא ממני את הצדדים המיזנטרופיים האפלים ביותר, ולגרום לי, כבר שנה שלישית ברצף, לברוח לחו"ל עד יעבור זעם.

יום כיפור הוא חג מוזר, שבו כולם נוסעים על אופניים, כמו היו בפסטיבל חגיגי, אבל גם צמים כדי "לענות את נפשותיהם". הם לא נכנסים למכונית, "כי אסור", אבל מצטיידים מראש בהרבה מאוד קלטות וידאו, כדי לשרוף את הזמן.

דומה שיום כיפור הוא לא יותר מפרץ של צביעות חילונית, שנועדה לחפות על מציאות מאיימת וחיים מבולבלים. אין לנו הסבר לחיים ולמוות, לבעיות הצדק והמוסר, לשקרים, לפחדים ולאי הסדר שאופפים אותנו ביום יום. אנחנו פוחדים מהמחר וזקוקים למשענת, לתמיכה ולתירוץ שיאפשרו לנו לצלוח גם את השנה הקרובה.

אך אם נחשוב על זה, נראה שאין דבר מטופש יותר מהטקסיות האווילית שבארגון הארוחה המפסקת והמתחלת - אם בלאו הכי אנחנו גולשים באינטרנט בשעות שיחלפו בין שתיהן. ובכלל, כל הדיבורים על חשבון הנפש שיש לערוך ועל "החתימה הטובה" (שתמיד, משום מה, מותירה בחיים את האנשים שהכי מגיע להם למות), די מיותרים. אני, את חשבון הנפש שלי, רוצה לערוך דווקא בחורף. כשקר, גשום וסגרירי, אני מתכנס בתוך עצמי בצורה הרבה יותר טובה מאשר בחמסין הניצחי של יום כיפור. ובכלל, אם מישהו פה צריך לערוך חשבון נפש, הוא קודם כל אלוהים. ואם הוא לא קיים, אז אל תבלבלו לי את המוח עם קריאות במגילה ותקיעות השופר בבית הכנסת. אני, ביום כיפור, מעדיף להישאר בבית.

אבל יש גם צדדים יפים בחג החריג הזה. הכבישים נקיים, האוויר צלול יותר ואין רעש רקע של מנועים וריח מסריח של בנזין. ביום כיפור קל לדמיין שאנחנו חיים בתקופה אחרת, כמה מאות שנים אחורה בציר הזמן. משפחות-משפחות מכתתות רגליהן לבית הכנסת השכונתי, מברכות את שכניהן בנימוס מזויף, עוטות חולצות צווארון מכופתרות, שכאילו מבקשות להסתיר היטב את מה שבתוכנו. לרגע ניתן לחשוב שחזרנו למאה ה-19. אלא שאז צפצוף אימתני קוטע את אווירת הפסטורליות המזויפת ואתה מגלה שקיבלת SMS (את זה מותר כי זה לא בדיוק לטלפן). "מה המצב, גבר? עוד 5 שעות וגמרנו עם זה". בין רגע אתה חוזר למציאות העגומה, הדיגיטאלית והמתכתית שבה אתה חי. בעוד כמה שעות הכל יחזור לקדמותו. נוכל שוב להיות מגעילים לחברים שלנו; לשנוא את אלוהים; לשקר, לגנוב, לזייף ולרכל; נוכל להזמין אוכל לא כשר; לנסוע בשבת; ולבגוד בחברה שלנו. עד לשנה הבאה.