ראש השנה עם בן לאדן

החג אצלנו הוא עניין שגרתי, קונים כמה בקבוקי יין להעניק למארחים, מתקשרים לכמה מכרים לאחל שנה טובה, ומפנים את קיר הסלון לטובת לוח ענק שעליו אנו מחשבים יומם ולילה, בעזרת טובי המתמטיקאים והפסיכולוגים, אצל מי עלינו לעשות את החג הקרוב: אמא שלו (היא ילדה אותו), אבא שלו (מספק לו פרנסה), אמא שלי (היא ילדה אותי) או אבא שלי (רואים אותו לעיתים רחוקות).

בערב מתכנסת בביתנו קבוצת התמיכה לילדים להורים גרושים, ביניהם מאיה בת השבע עשרה - שאביה התחתן עם מלכת השכבה שלה, ומאיר בן השישים, שהוריו בני השמונים וחמש התגרשו לאחר שאימו נתפסה מתמזמזת עם שמואל מגריאטרית ב'.

בפגישה מדווחים חברי הקבוצה על החלטותיהם לערב הקרב, סליחה, ערב החג: יעלה מדווחת שנשברה והחליטה לפצל את הארוחה, שאת חלקה הראשון תעשה אצל אביה בהרצליה, ואת חלקה השני, בעזרת מטוס פרטי, תעשה אצל אמה בפריז, כדי שזו חס חלילה לא תאכל את הקוויאר שלה לבד בחושך; גיא מבשר בשמחה רבה שאמו גוססת וכנראה תתפגר עוד לפני החג, מה שיאפשר לו לבלות את החג אצל אביו, או אפילו טוב מכך, לשבת שבעה ולא ללכת לאף ארוחה בכלל.

הקבוצה כולה מביעה את קנאתה, כשנשמע צלצול בדלת: אימי שלי ובעלה החליטו לקפוץ לבקר, ככה סתם, הם היו בסביבה ("אתם גרים ביוון", כך אני, "מזרח תיכון", מנפנפת אותי האם). הם רק רצו להזכיר לנו כמה הם אוהבים אותנו, ואולי להשאיר כמה תמונות של האוכל שיוגש בארוחת החג בביתם, שתוכן על ידי ארבעה מהשפים הטובים בעולם. בעודנו מודים להם בנימוס ושולחים אותם לדרכם נשמע קול נפץ מחדר השינה, אבא של הבן זוג שבר את החלון כשניסה להגניב פנימה שני סירי מרק עוף וקצת קרעפלך, רק ככה להזכיר לנו שהוא תמיד חושב עלינו. שעה שהבן זוג חובש את האב הפצוע (תוך הקפדה על שימוש באטמי אוזניים להדיפת דברי פיתויים) אני נפרדת מחברי הקבוצה, ובתוך כך חושפת את אמו של הבנזוג, בפאה בלונדינית ומשקפי שמש ענקיים. אני מבשרת לה שבעלה לשעבר נמצא בחדר הסמוך. מזועזעת מהאפשרות להימצא בקרבה גיאוגרפית גדולה כל כך לאיש שאיתו עשתה ילדים באמצעים שאינם כוללים חסידות וכרוביות, היא בורחת מיד, ובמנוסתה נתקלת חזיתית באבי ואשתו על שני ילדיהם הקטנים ביותר, שבדיוק למדו להגיד את השם שלי ושל הבנזוג, או איזשהו רצף הברות שנשמע מאוד דומה ל"גגה", או משהו כזה בכל אופן.

לאחר שאנו נפטרים מכולם אנו טסים לארצות הברית, מצטרפים למאפיה, מחסלים כמה אנשים, צוברים הון, מלשינים לאף.בי.איי, מצטרפים לתוכנית לחסיון עדים, מתנצרים, מתאסלמים, מתיידדים עם בן לאדן, ונחים בשלום עד לבוקר סיום הרמדאן שבו אוסאמה מעיר אותנו בשאלה "אז איפה אתם עושים את החג? אצלי או אצל קדאפי?".