הניכור נגמר

ביום ראשון האחרון הלכתי לסופר השכונתי בברוקליין. שלוש דקות עברו מרגע שנכנסתי בשערי המרכול עד שהכנסתי את מפתחות האוטו והנעתי בדרך חזרה הביתה. מאה ושמונים שניות להיכנס, לקנות ולצאת מהסופר, כשלערב ראש השנה נותרו פחות משלושה ימים.

חגים בישראל. תורים אין סופיים, חשבונות ענק מהקופאית וההרגשה שאין מחר. האובר גדול היום, לא נורא, הוא יגדל יותר העיקר שלדודה צילה יהיה מספיק גפילטע פיש בצלחת. דמדומים כתומים של ערב יום כיפור, איוושה חרישית שדועכת עד כדי דומייה כללית בזמן הארוחה המפסקת ולאחריה צעדה ארוכה לכיכר אורדע לראות את החברים מהתיכון ומהיסודי, אלה שרצית ואלה שלא בא לך לתת להם דין וחשבון על עיסוקיך הנוכחיים. ואז מגיע חג הסוכות וכל זאטוט הופך לנגר מורשה בהווה וקבלן לעתיד, מקים וילה מרווחת ומקושטת בלולבים משלל כלונסאות. לקינוח – שמחת תורה, חג שמעולם לא הבנתי את משמעותו האמיתית אבל חופש זה חופש וזה מה שקובע.

פה בניו יורק נערכו השבוע טקסי זיכרון לאירועי ה-11 בספטמבר המסמנים באופן מורבידי בשלוש השנים האחרונות את כניסתו של הסתיו. העלים החלו להצהיב, סימן לכך שתוך חודש העצים יתקרחו לגמרי לקראת כניסה לעוד חורף מקפיא. בינתיים החלה עונת הפוטבול ויש סוף סוף קצת אקשן, הרי שבעה חודשים שלמים חיכינו לבעיטת הפתיחה. ראש השנה? אה כן, יש כזה חג והוא כנראה חשוב, אחרת לא היתה זועקת מדינה שלמה חמס על כך שהגויים שוב דפקו אותנו ומכבי שלנו מכבי תל אביב צריכה לחלל את החג במשחק ועוד מול מי? שומו שמיים, לא אחר מהיריב הגרמני.

במשך חמש שנים הגדרתי את הבריחה האישית שלי מהביצה הישראלית כהצלחה גדולה. האפשרות לא להתייצב לשולחן בדיוק בשבע וחצי בערב, הנסיעה לניו יורק ממש בערבו של יום כיפור כדי לעשות שופינג בלי חשש מעין הרע, ואובדן תחושת הזמן היו מהותו של חופש בלתי מוגבל. תודה לאל שלא צריך ללכת גם לאורדע להגיד לנעמי המכוערת מהיסודי שהילד הבבון שלה מה זה חמוד.

חמש שנים זה החזיק מעמד ומתישהו בשנה שעברה גם אני נשברתי. חילוני או דתי, כופר או מאמין, בסופו של דבר כנראה שאין תחליף לשיק הזה של ערב חג בישראל, לתכונה ולאנדרלמוסיה שהמועדים מביאים איתם ולתחושה שהשמיים נופלים עד כדי כך שצריך לעמוד חמש שעות בתור המחניק בסופר אחרת לא יישאר כלום על המדפים. למרות הכל אני מוכן לסבול אפילו את הישיבה המייגעת ליד השולחן עם כל מיני דודות שאף פעם לא ידעתי שיש לי. שנה זו היא השישית במספר שבה החגים שלי יעברו בבוסטון. בתשעה בינואר המטוס ינחת בנתב"ג פור גוד יחד עם שני הנבחנים. אמא, אבא, תכינו שלושה מקומות אקסטרה – את הפסח הזה עושים אצלכם.