צדק, לא צדקה

כמו שכתב כאן חברי איציק ספורטא זו עונת הפילנתרופיה, תאגידים כלכליים, ערוצי תקשורת, בנקים מסחריים ושלל עמותות ובתי תמחוי עסוקים במתן צדקה למאות אלפי הנזקקים, קרבנות המדיניות הכלכלית.

זהו זמן מתאים לומר כמה דברים בגנות הצדקה ובזכות הצדק, לנסות לשרטט את ההבחנה בין שני המושגים הללו וההקשרים החברתיים בהם הם מיושמים.

משמעות המושג צדק בלטינית היא להקצות לכל אחד את המגיע לו. הויכוח במחשבה הפוליטית נסב סביב שני עניינים: אחד, מהו מושא החלוקה של עקרונות הצדק, כלומר מה מחלקים, האם רק חירויות או גם הכנסות, הזדמנויות עמדות עוצמה וטובין חברתיים אחרים. שניים, מהם עקרונות הצדק הראויים. (לדוגמה, האם כל אחד על פי צרכיו, או על פי תרומתו, או על פי מעלותיו ועקרונות נוספים שהוצעו במהלך הדיון ההסטורי אודות צדק חלוקתי).

מה שברור הוא שעקרונות צדק קובעים מהן הזכויות והחובות של כל אדם בחברה שהעקרונות חלים עליה. במדינת רווחה דמוקרטית מודרנית עקרונות הצדק נגזרים מערכים מוסריים המתייחסים אל כל אדם כאל יצור אוטונומי ובעל ערך עצמי שווה. הסדרי מדינת הרווחה קבעו מערך זכויות שכל אדם (יותר נכון אזרח ותושב) צריך ליהנות מהן. זכויות חברתיות כגון חינוך, דיור, בריאות וקיום מינימלי בכבוד. משמעותן המעשית של זכויות אלו היא שעל המדינה מוטלת חובה לממשן באמצעות הספקת שירותים חברתיים ורשת ביטחון סוציאלית. שירותים אלו של המדינה אמורים להבטיח את הזכויות הללו גם כאשר אדם אינו נמצא במעגל העבודה בשל אבטלה, מחלה, זקנה או טעמים אחרים המונעים ממנו להשתתף במעגל העבודה. מטרת נוספת של ההסדרים המוסדיים שבבסיס מדינת הרווחה היא לתקן את הכשלים והתוצאות הבלתי שוויוניות שיוצר השוק הכלכלי.

בקיצור עקרונות של צדק חברתי הם עקרונות הנגזרים מהנחות מוסריות ועניינם חלוקה של טובין חברתיים וכלכליים כחירויות, עושר, הכנסה, הזדמנויות ועמדות עוצמה. ביטויים המוסדי של עקרונות אלו הוא, בין היתר, זכויות חברתיות ועקרונות המנחים את המדיניות הכלכלית והחברתית.

בניגוד לצדק המגלם מדיניות פומבית של מוסדות פוליטיים, צדקה היא מעשה אינידיבידואלי של יחידים, בעוד שצדק עוסק בצרכים לטווח ארוך של בני אדם ובמדיניות שעניינה טיפול בשורשי הבעיות החברתיות והכלכליות, צדקה עוסקת בסימפטומים, בצרכים מידיים חלקיים – ארוחה לחג מנדבני ערוץ 2 פותרת את בעיית העני הרעב לערב אחד, בבוקר שלמחרת פסטיבל הפילנתרופיה העני יתחיל במרדף חדש אחר הארוחה הבאה. צדקה לא מבטיחה מקור פרנסה לטווח ארוך, לא שירות רפואי הולם ולא חינוך איכותי.

בעוד שעקרונות צדק עוסקים במידה מסוימת בשינוי ההסדרים המוסדיים שגורמים לאי צדק, צדקה מנציחה את המצב הקיים, היא לא משנה את יחסי העוצמה החברתיים הכלכליים והפוליטיים. היא לא מעצימה את הנזקקים ולעיתים רק מגבירה את תלותם בבעלי הממון והכוח.

בצדקה ההנחה המובלעת היא שקיומם של אנשים עניים, רעבים ומובטלים אינו תוצאה של מדיניות כלכלית וחברתית מתוכננת מעשה ידי אדם, ההתייחסות אל הנזקקים היא כאל קורבנות של כוחות נסתרים ועלומים, מעין הוריקן או רעידת אדמה, שאיש אינו אחראי להם.

הצדקה פורחת בדרך כלל כאשר הצדק מתדרדר. הפילנתרופיה מתחזקת כאשר הסולדריות החברתית מתפוגגת.

עקרונות צדק מתייחסים לאדם כאדם אוטונומי בעל זכויות הראוי לכבוד. בעוד שמי שמבקש צדקה הוא נטול זכויות. קבלת הצדקה אינה זכות אלא תלויה ברצונו הטוב של נותן הצדקה. לעני אין זכות לתרומתו של נותן הצדקה. ירצה ייתן לא ירצה לא ייתן. על הפילנתרופ לא מוטלת חובה לתת צדקה.

צדקה היא תהליך מתייג ומשפיל, תחשבו על ההרגשה של מובטלת העומדת בתור לקבלת חבילת מצרכים לחג, על הפגיעה בכבודה של מי שצריכה להיחשף בפומבי כענייה הזקוקה לחסד.

בישראל הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה, הממשלה מייצרת זרם גובר והולך של עניים ונזקקים, ובמקרים מסוימים גם מציעה לנזקקים הסדרי צדקה כפתרון לבעייתם. הצעתה של שרת החינוך לילדים רעבים לפנות לבתי תמחוי היא דוגמה לכך.

צדקה גם הפכה למכשיר אפקטיבי לקידום מכירות ובניית מוניטין של גופים כלכליים, ערוצי תקשורת וסלבריטאים ציניים. השיווק הפילנתרופי של התאגיד הכלכלי באמצעות צדקה הוא אפקטיבי כיוון שהגוף המסחרי לא מפרסם את סחורתו בגלוי אלא באופן מוסווה באצטלה של גוף בעל פנים חברתיות רגישות התורם לקהילה. בשנים האחרונות גילתה התקשורת המסחרית את העוני כמכונה לייצור רייטינג, כמה מאנשי התקשורת המרכזיים בתקשורת הישראלית חבים את הקידום האישי שלהם לעניים נזקקים שהסלבריטאים הרחמניים הללו נחלצו לעזרתם בפריים טיים.

מעניין שאותם תאגידים כלכליים ותקשורתיים הם לעיתים השחקנים המרכזים בתמיכה וקביעה של מדיניות כלכלית וחברתית היוצרת את מאגר הנזקקים ההולך ומתרחב. איל טקסטיל המעביר את מפעליו לירדן ובעקבות זאת מפטר מאות פועלות טקסטיל מקים לאחר מכן עמותה לחלוקת ארוחה חמה לילדיהן הרעבים. או בנק המפנה משפחה מביתה בשל אי תשלום משכנתת עושק, תורם תיקים לילדיה לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.

חלק מאנשי עסקים והעיתונאים הללו הם גם הדוברים המרכזיים של התעמולה המתארת את העניים כאשמים בגורלם, את המובטלים כפרזיטים והאמהות החד הוריות כבלתי אחראיות.

מבצע של "ידיעות אחרונות" מדגים את הציניות של הצדקה הישראלית. בזמן הפגנת האמהות החד הוריות מול הכנסת, נחלץ העיתון לעזרתו של שר האוצר. העיתון, בראשותו של הכתב הכלכלי גד ליאור, פתח במבצע לאיתור מקומות תעסוקה לאמהות חד הוריות. העיתון פנה למעסיקים ואלה הודיעו שהם מוכנים להעסיק אמהות חד הוריות במפעליהם. בעיתון הופיעו תמונות של נשים במקומות העבודה החדשים שלהם. שר האוצר ברך את העיתון והודיע שבניגוד לטענת המבקרים העיתון הוכיח שיש מקומות עבודה למי שמעוניין לעבוד ולא רוצה להמשיך להתבטל ולנצל את כספי המדינה. תמונת השר מעיין שבע רצון בתמונות הזוכים המאושרים פורסמה בעיתון.

כמה חודשים לאחר תום המבצע ערך אביב