זהב לבן - אם תשתוק בזמן

שלום רב,

אדרי אברהם ז"ל, אבי, ירד לעבוד במפעלי ים המלח בשנת 1954 מירושלים. גר במחנה העובדים. את מרבית חייו עבר בעבודה במשמרות במפעלי ים המלח, הקים משפחה בעיר דימונה ועד ליום מותו היה עובד משפחת מי"ה גאה ותושב העיר דימונה.

גדלנו בבית של עובד מי"ה וזה ליווה אותי כל החיים. המשמרות, העשייה, הטיולים למפעל כילדים, הטיולים המשותפים המשפחתיים של משפחת מי"ה ברחבי ארץ ישראל, המועדון של מי"ה בשכונת קליפורניה, המסיבות והאירועים של מפעלי מי"ה עליהם גדלנו. למי לא היו ספרי "עם עובד" בבית? הרווחה הכלכלית, הריח של האשלג, "ריח של בית" שכולנו למדנו להטמיע בגופנו, בזיכרונות ובאהבה למשפחת מי"ה. אמא ז"ל שליוותה את אבי במשך עשרות שנות עבודה במשמרות הקשות, שדאגה וגידלה אותנו כשאבא ירד לעבוד במפעל אשלג א' "הבית השני". שמעתי את הגאווה בקולה כשאמרה עובד במפעלי ים המלח.

לקחתם ממני את האהבה למפעל, לקחתם ממני את הזיכרונות של בית אבא והכתמתם אותם בעננים שחורים. לקחתם לי את הריח של הבית, ריח האשלג והברום. לקחתם ממני את האפשרות להביע דעה. לקחתם לי את מקור פרנסת משפחתי על לא עוול בכפי. לקחתם לי חלומות על עתיד. והגרוע מכל אתם, עובדי משפחת מי"ה, עומדים מנגד. מחר זה הבן שלכם, מחר זו הבת שלכם, מחר זה אתם ועדיין לא הפנמתם ש"אני, אדרי יצחק (ג'קי)" זו תופעה שגם אתם וילדכם עלולים להיפגע ממנה.

זה כואב להיות מפוטר, כואב יותר להיות מפוטר ללא עילה מוצדקת. הכי כואב זה להיות מפוטר "מהבית" מפעלי ים המלח. זה "ריח הבית" זה "חבל הטבור" בשבילי ולעוד רבים מתושבי העיר דימונה והנגב.

"זהב לבן", אכן כך הוא האשלג לתושבי הנגב ובפרט לתושבי העיר דימונה. עשרות משפחות התפרנסו ומתפרנסות "מים המוות" - ים החיים לכלכלה של האזור והמדינה. "זהב לבן" זה האשלג שהתחברנו לריחותיו, לכוחו, שנתן קרקע מוצקה לגדל משפחות, להרחיב השכלה, לחיות ברווחה ולראות את העתיד מחוף המבטחים של שפת מפעלי ים המלח. "הזהב הלבן" נטע במשפחת מי"ה את החזון להיות המובילים בעולם, את הכוחות והידע לייצר בכל שנה שיאים חדשים של "הזהב הלבן" מים המוות.

"עבודה שחורה" הלמה במשפחת מי"ה, יצרה קרע, פגעה בתדמית של משפחת מי"ה. "עבודה שחורה" הייתה תמיד במי"ה. כולם ידעו, כולם שתקו, כולם העלימו עין. "עבודה שחורה" כאילו נלקחה מעולם אפל, מעולם מבוים שנועד להכפיש. מעולם שקוראים לו העולם השלישי העני והמנוכר. מעולם של אכזריות הנכבשת ע"י זרים. מעולם רחוק ולא מוחשי. מעולם שגם "הכותנה" הלבנה של הכושים נוטפת זיעה ודם מימיה האפלים של ארה"ב. מעולם הפחם בעיירות הרחוקות של אירלנד בשנות ה 30. טעות בידכם, משפחת מי"ה. "עבודה שחורה" זה אנחנו, זה אמיתי, זה כואב. קשה להתמודד עם העולם של "עבודה שחורה" הנמצאת בטווח עין ויד. בידנו היה לשנות ודחקנו זאת למחר והמחר טפח על פניה של משפחת מי"ה בכוח אכזר.

"זהב לבן עבודה שחורה" זו לא יצירה של אדרי יצחק (ג'קי), או של הבמאית [טלי שמש, שביימה את הסרט "זהב לבן, עבודה שחורה" על העבודה השחורה במפעלי ים המלח. הסרט שודר בתוכנית "עובדה" לפני מספר חודשים], או של חובשי המסכות, או של עובדי מי"ה שהצטלמו. זו היצירה שלנו שבנינו אותה תמונה לתמונה יום יומית עד שהזוועה פרצה אלינו במלוא עוצמתה ובכל הכיעור החברתי שלה בסרט "זהב לבן עבודה שחורה".

משפחת מי"ה - משפחה, חברים, ידידים, שונאים ומתנגדים אני מפוטר ממקום שאהבתי, לבי כואב וזעם גדול עצור בי, אבל יש בי את התובנה להבין שכולכם, משפחת מי"ה, בסירה מטלטלת בים הסוער של ההפרטה האכזרית המשמנת את המיעוט, המהללת את חדל האישים, המעודדת את הפילוג והבדלנות, המנציחה את המעמדות והקוראת תיגר על האנושיות שבנו כבני אדם. זה ניצחון תורת ההפרטה הקפיטליסטית שהיא מנוגדת לרוח ולנשמה של העם היהודי.

לי, אדרי יצחק (ג'קי), ההפרטה לא תגזול את הכבוד, את הגאווה, את זקיפות הקומה, את האנושיות והחמלה על עוולות אנושיות. ההפרטה בדמות ההנהלה אכן פיטרה אותי, אבל לא תוכל לגזול ממני את החופש הדמוקרטי, את זכויות האדם וחופש הבעת הדעה, את הביקורת החברתית, את הרצון לבנות חברה סוציאלית כיאה לרוח העם היהודי להיות "כור היתוך" במדינתו ובפרט את החירות שספוגה בדם רב של אלו אשר הקריבו את חייהם למעננו במדינת ישראל.

להתראות משפחת מי"ה, שלום מפעלי ים המלח.



המאמר לקוח מתוך אתר "העוקץ".