לקחת חיים

אוי אנג'לינה כמה שאת מושלמת, גם יפה, גם מוכשרת, גם הומניטרית, אוי אנג'לינה. טוב, אחרי שהוצאתי את זה החוצה אפשר להמשיך ולעסוק בביקורת הלא משוחדת שלי. "לקחת חיים" הוא סרט נוסף מז'אנר עלילות הרוצחים הסדרתיים, במסגרתו נעשו כבר סרטים רבים ואפילו כמה סדרות טלוויזיה. הקונספט הוא תמיד די קבוע: יש רוצח (תמיד גבר שימו לב) שמקבל את הריגושים שלו מבחירת קורבנותיו בקפידה וביצוע בגופם מיני חבלות, מליקות, גדיעות והתעללויות שונות ומשונות. תמיד יש חוקר או חוקרת (במקרה שלנו אנג'לינה) שמקדישים את כל משאביהם הפיזיים והנפשיים לאיתור העבריין ותמיד תמיד מגיעים עם הרוצח ליחסי קירבה (נפשית או אקראית) שמסכנת את חייהם. הסרטים מסתיימים בדרך כלל במותו של הרוצח בדרך אכזרית (נו טוב, מגיע לו) ופוטוגנית. היחידי ששרד לטובת סרטי המשך הוא חובב הסטייק-איש חניבעל לקטר, אבל מדובר, כאמור, ביוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

ובכן, חוקרת האף.בי.איי הכובשת מגיעה למונטריאול הקנדית בהזמנת קצין משטרה מקומי שהתרשם בעבר מ"יכולותיה" ומתחנן שתעזור לו לפענח שורה של רציחות של גברים בגילאים שונים, שמעבר לאכזריות רבה שבה מבוצעים המעשים, לא נראה כל מכנה משותף באופק. אנג'לינה בחורה רצינית, מנסה לחדור למוחו של הרוצח. היא שוכבת בקבר אחד מקורבנותיו, במיטת ילדותו וגם עם אחד העדים המרכזיים – יסודית, אין מה להגיד. ג'ולי נותנת משחק לא רע אך מפיקי הסרט לא יכלו לוותר על הצגת "תכונותיה הבולטות" – לעיתים אולי קצת על חשבון ניצול יכולותיה הדרמטיות (לא צחוק אנשים, היא זכתה באוסקר על "נערה בהפרעה").

בסרט מופיעים גם איתן הוק בתפקיד העד המרכזי שנורא מתעניין בחקירה, או ליתר דיוק בחוקרת. ג'ינה רולנדס הוותיקה נותנת כאן הופעה מרשימה ומשכנעת בתפקיד אמו של הרוצח שמעונינת בלכידתו ומסייעת לחקירה. קיפר סאתרלנד מגלם דמות מסתורית שמסתובבת בין הצללים ומפזרת חשדות לכל עבר – ונאמר כאן שאם זה הקאמבק שלו, אולי כדאי שלא יהמר וינטוש את "24".

הבמאי די.ג'יי קרוזו (זה באמת השם שלו) נותן פה עבודה די נאה של בניית מתח ומסתורין השזורים בצילומים אפלוליים ומדכאים למדי של מונטריאול החורפית (המחשבות לעבור לקנדה קצת נגנזות). קרוזו עסק עד היום בעיקר בבימוי פרקים ספורים של סדרות טלוויזיה מעולות ("המגן"), טובות ("מלאך שחור"), נחמדות ("סמולוויל"), ומביכות עד מאוד ("ידי החוק").

בסיכומו של דבר מדובר בסרט שנופל יפה בקטגוריה של "שווה השכרה". אולי השקעת 35 שקלים בצפייה בסרט במסך הגדול היא קצת מוגזמת, אבל בנוחות המעון הפרטי מדובר בהעברת שעתיים די בכיף ובמתח. הדי.וי.די כולל את התוספות הרגילות ומספר סצינות שנמחקו (בצדק), סרט דוקומנטרי היורד לעומק הסרט וגם קצת פספוסים משעשעים.

לסיכום, לקהל הצופות: סרט נחמד פלוס.
לקהל הצופים: סרט עם א-נ-ג'-ל-י-נ-ה ג'-ו-ל-י.