סליחה, אלכס

הבוקר ראיתי את קבלת הפנים לספורטאים ששבו מהאולימפיאדה. במרכז החגיגות עמד, כמובן, גל פרידמן (ספורטאי ענק וצנוע שאין לאיש מילה רעה עליו). מאחוריו עמדת מבויש אתה, אלכס אברבוך, האתלט הבכיר של המשלחת הישראלית, ש"רק" עלה לגמר הקפיצה במוט, לא הביא מדליה ולא שימח את העם היושב בציון.

הרגשת הבושה והזעם שאופפת אותי מאז ריצת האמוק של לימור ליבנת אל הפודיום ביום רביעי שעבר רק התעצמה למראה המחזה הזה, של מדינה אוכלת ספורטאיה. ולעניות דעתי, עם כל השמחה על ההישגים היפים ורוח הספורט שגילו פרידמן וזאבי, האולימפיאדה הזו רק חשפה את "הרוח הישראלית" במלוא כיעורה, ואני, לפחות, מרגיש צורך לבקש סליחה ממך, אלכס אברבוך.

סליחה, אלכס, על שמעולם לא קניתי כרטיס ולא נכחתי באליפות ישראל באתלטיקה, אבל בשנה שעברה הוצאתי 70 שקל על המשחק היחידי של קבוצת הכדורגל האהודה עליי וזכיתי בעונג המפוקפק לראות חבורת ספורטאים שאינם מגיעים לקרסוליך מציגים רמת משחק מחפירה, הצגה שלא תגרע מסכומי הכסף הנאים שהם מקבלים.

סליחה, אלכס, שבזמן שכל הפוליטיקאים והעסקנים חגגו את מדלית הזהב של גל פרידמן, איש לא טרח לראות אותך עולה לגמר בתצוגה מרהיבה.

סליחה, אלכס, שבמדינתנו מנהיגים פוליטיים שסיבכו את המדינה במלחמה כושלת או ב"הסכם שלום" שקרס יכולים להמשיך להוביל אותנו זה עשור שלישי או רביעי ברציפות (למי יש כוח לספור), אבל איש אינו מוכן לגלות סבלנות כזו כלפיך.

סליחה, אלכס, שעיתונאים כדוגמת רון קופמן, שגילו סלחנות כה מופלגת לקפטן נבחרת בישראל ששילח אגרוף לפניו של אוהד שקרא לו "איפה אבא", אינם מוכנים לסלוח לך על שנכשלת בשלושה ניסיונות לעבור 5.75 מטר בגמר ומטיחים בך ש"מאז אליפות העולם ב-2002 לא עשית דבר". כאילו שהישג ענק כזה, מספורטאי שהוצבה בפניו הדרישה המבזה לקפוץ באתר בנייה כדי לזכות לאימוץ של חברת בניין, היא דבר מובן מאליו.

סליחה, אלכס, שבזמן שכותרות עיתוני הספורט מדווחות על כדורגלנים או כדורסלנים מסכנים שכבר שלושה חודשים לא קיבלו משכורת (ושוכחות לציין שמשכורת חודש אחת שלהם תפרנס משפחה בכבוד שנה שלמה), הידיעות על הקשיים הכלכליים שלך ושל מיכאל קולגנוב נדחקות לעמוד הלפני אחרון.

סליחה, אלכס, שכותבי תגובות שאינם מסוגלים להוציא משפט אחד בלי ארבע שגיאות חמורות בעברית באים בטענות לרמת העברית שלך, בעוד שאיש לא בדק את רמת העברית של "גיבורים לאומיים שמייצגים את המדינה" כמו מילאן אוסטרץ', יעקובו איגביני או שאראס.
סליחה, אלכס, שספורטאי ברמה שלך צריך להתגונן בפני עיתונות טורפת ובפני התפישה המטורפת, שבמקום לכעוס על מנהיגינו שהביאו אותנו למצב כה עגום, צריך לכעוס על ספורטאינו שאינם מצליחים להשכיח את המצב הנואש באמצעות מדליה, רצוי מזהב.

סליחה, אלכס, שאתה חי במדינה שאינה ראויה לספורטאי ענק כמוך.