מי יהיה איכס השנה בטלוויזיה?

לקח חיים הכט את ההורים שלנו, ניקה מהם את האהבה והתמיכה, בודד מהם את כל מה שאנחנו שונאים ומפחדים ממנו, ועשה מזה טלוויזיה. בעיניים לטושות ונפנופי ידיים בלתי פוסקים, הוא רודה בנו בצעקנות על חסרונותינו. כאילו לא די לנו במהדורת חדשות כל חצי שעה, דואג הכט לזרות על חיינו פחד ותחושת כישלון. בסדר, אנחנו לא יודעים איך לבחור אנשי מקצוע, לא יודעים איך לנהוג, וגם איך להתנהג. בסדר, איכות החיים במדינתנו העלובה לא משתווה לאיכות החיים בצינורות הביוב של סינגפור. רק אנא ממך, אל תתקע בנו שוב את עיני הדג המאיימות שלך, ולך להכות דמגוגיה בתושבי ארץ אחרת.

הרגע בו חשף עופר שכטר את אחוריו החלקלקים אל מול המצלמות, הוא הרגע בו הפך רשמית לדמות התקשורתית המעיקה ביותר במחוזותינו. היכן הוא אותו צדיק שיכניס בעכוז הזה שתי חבטות הגונות, או איזה זרג, וישקיט אחת ולתמיד את הצרה החיה הזו. אמרו כבר אין ספור פעמים, "אקזיט היא פניו של הדור". ובכן, פני הנוער בשנות האלפיים לא יכולים להיות מחוצ'קנים יותר. אנחנו רוצים להאמין שאקזיט היא לא פני הדור, אלא רק מחלת האקנה המותירה בהם שמות. ככלות הכל, יש סוג של כפיות טובה בסחיפת עשרות אלפי בני נוער לכיכר העיר, וכל זה כדי להראות להם ת'תחת.

שלא כמו הסירחון של Exit הנודף בעיקר מנפיחותיו של הלץ שכטר, הסירחון של קובי מידן מתחיל מבפנים. תחליטו אתם מה יותר גרוע. כשרק נולד הערוץ השני, טעינו גם אנחנו לקנות את תדמית העיתונאי הפסיכו-אנליטי שלו, אבל מהר מאוד הוא התגלה כספק המין האוראלי הטוב ביותר של ערוץ 2. כאילו אנין טעם, כאילו איכותי, אבל הכי ערוץ שתיימי שיש. כשראינו אותו מראיין את שרון איילון, נציגת הכלום המסוגנן, כאילו היתה מינימום מחמוד דרוויש, ואז גם מודד איי-קיו לצידו של רמי ורד, נחשפה התרמית במערומיה. צהוב לגמרי הוא תוכה של קליפת האינטלקט, ולא יכסו על כך שום צווארון גולף, קוקו גזוז או זוג משקפיים.

בגלל השיניים של חנה גור. בגלל שכולם אהבו את סשה מההתחלה. בגלל שכולם רצו להפיל אותה אחר כך. בגלל שכולם תמכו בסקעת המהוקצע במשך כל הדרך. בגלל שכולם שמחו שמויאל הפריפריאלי לקח בסוף. בגלל שכולם נהיו מורים ידענים לפיתוח קול. בגלל שכולם התעצבנו מצביקה הדר. בגלל שכולם נתנו באס.אם.אסים. בגלל שכולם ראו, דיברו, ניתחו, שרו, אהבו ושנאו כוכב נולד. בגלל שכולם (אבל כולם) כתבו על זה. בגלל שכולם יודעים לשיר, וכולם רוצים להיות הכוכב הבא. בשתי מילים: בגלל שכולם.