אל תתנו למדליות לשקר

לפני הכל, צריך להגיד שגל פרידמן הוא ספורטאי ענק בקנה מידה עולמי ומדלית הזהב בה זכה היא הישג ספורטיבי אדיר. פרידמן הראה, מעבר לכשרון, גם עבודה קשה, מיקוד, יכולת התמודדות עם לחצים וווינריות מופלאה ברגעי האמת. כל התכונות שחסרות לספורטאי הישראלי המצוי (ולדוגמא הנטייה המופלאה של הכדורגל הישראלי לירות לעצמו ברגליים, או בראש, בכל הזדמנות כדוגמת מכבי חיפה מול רוזנבורג) ומשותפות לפרידמן ולאריק זאבי, שהביאו להם את ההצלחה האדירה שלהם בשנים האחרונות.

לא בכדי כל המדליות בהן זכתה ישראל בארבע האולימפיאדות האחרונות הן מדליות של ספורטאים בודדים, כשרונות גדולים שמתאפיינים בנחישות, מקצועיות ויכולת להקדיש את כל כולם לספורט, ולא בענפים קבוצתיים שבהם באות לביטוי כל התכונות השליליות של הישראלי המצוי, היהירות והזלזול באחרים, השטחיות והנטייה לעגל פינות ו"לחפף", לצד הניהול החובבני הכושל וחסר התכנון ארוך הטווח.

הבעיה היא לא בגל, גם לא במאמנו (גור שטיינברג) שיש לו מניות בהצלחה. הבעיה היא עם כל אותם פרזיטים שממהרים לקפוץ על עגלת ההצלחה. כך מיהרה השרה המהוללה, לימור לבנת, לקפוץ על הפודיום ולהצטלם עם המנצח. אותה שרה שבימים כתיקונם אין לה מושג ירוק מה זה ספורט, בטח ובטח שלא גלישה, ולא עושה כלום לקידום הספורט בישראל.

כך גם יו"ר איגוד השייט, יהודה מעיין, שבשנים האחרונות היה עסוק בעיקר בהפרעה מתמדת לגולשים ולשייטים הישראלים. למי ששכח נזכיר את ההתבטאויות שלו ושל גילי לוסטיג (מנהל היחידה לספורט הישגי) נגד אימוני הרכיבה שעשה גל ונגד הרצון שלו להתנתק קצת מהלחצים, לנקות קצת את הראש, ולבנות את עצמו לקראת האתגרים שציפו לו. אלו מיד קפצו על העגלה וחגגו את הניצחון, כאילו הם אלו שנתנו בראש לאנטיוכוס היווני ולברזילאי החביב.

ההופעה הפומבית היום של כל חובבי ההופעות בתקשורת ובעלי מניות הניצחון מטעם עצמם, עומדת בניגוד גמור להתנהלות השגרתית של הספורט ההישגי הישראלי, זה שמנוהל על ידי אוסף עסקנים חסרי בינה ונטולי הבנה בספורט, שעסוקים בעיקר בבזבוז מעט המשאבים שניתנים להם על עצמם במקום על הספורטאים. אלו ממהרים להצטלם עם ההצלחה, מחפשים תמיד על מי להטיל את האחריות לכישלונות, ובאופן כללי מנהלים את הספורט כאילו היה איזה סוכנות שיווק לגוגואים. אף אחד מהם לא יודע באמת מה הם החוקים בתחרויות הגלישה, או השייט, לא התאמן מימיו במשהו מעייף יותר מהדלקת סיגר, אבל גם לא יכול להשיג את המשאבים הדרושים לקידום ולפיתוח הספורט הישראלי.

פרידמן וזאבי, כמו ספורטאים מוכשרים רבים אחרים, התלוננו רבות בשנים האחרונות על חוסר המשאבים והתמיכה, ואלמלא גופים עסקיים בודדים שתמכו בהם, היו נאלצים גם הם לרעות בשדות זרים או לפרוש. כך, לדוגמא, שני ספורטאים מוכשרים ובעלי הישגים שרצו לייצג את ישראל באולימפיאדה וברחו מכאן עקב אי היכולת לקבל סיוע כלכלי, רמי צור ודניאלה קרוקובר. יש כנראה עוד רבים אחרים מאותו הסוג, שפשוט פורשים מהספורט ונשכחים מלבנו.

לפרידמן וזאבי, אם יתממשו כל ההבטחות שהופרחו לאוויר השבוע, כבר יהיה ראש שקט להתאמן ולהתכונן לאולימפיאדה הבאה, אבל מה עם כל היתר ? אלו ימשיכו להתלונן ולקבץ נדבות, אז אל תתנו לשתי המדליות האלה לשקר לכם, הספורט הישראלי בכללותו נמצא היום במצוקה קשה מאי פעם וההצלחה של שני הפנומנים האלו רק תאפשר לאחראים להמשיך לטמון את הראש בחול ולהצטלם ליד המנצחים האמיתיים של האולימפיאדה. את הלפיד האולימפי של ישראל יישאו, גם בפעם הבאה, כל מני אייל ברקוביץ או חיים רביבו, שידעו להצטלם יפה ולדבר עם העיתונאי הנכון !