מונקי ביזנס

ישנם אנשים שאוהבים לצפות בכדורגל גם בזכות התפרצויות השמחה חסרות המעצורים של השחקנים, שעם הבקעת השער הופכים לערימה אנושית דביקה במרכז הדשא. ישנם אנשים שסולדים מהמשחק מאותן הסיבות בדיוק.

כך או כך, מחזות של גברים שעירים וקשוחים המתחבקים ומפזזים, שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהמשחק, עומדים במרכז מחקר חדש, שמסיק: המגע שנוצר במהלך משחק משחזר ריטואל התנהגותי האופייני לקופים.

שילוב הטפיחות - חיבוקים - נשיקות - ריקודים מזכיר התנהגות מוכרת של פרימאטים, משפחה בה חברים בני האדם והקופים. אבותינו האבולוציונים שתלו בנו ניגונים, שכמאמר המשוררת רחל, עכשיו הם עולים וצומחים (אלא שהיא לא התכוונה, כנראה, למגרש הכדורגל).

"גברים חשים אי נוחות לגבי מגע ביניהם, מלבד בסיטואציות של מלחמה או ספורט", אומרת ד"ר לינדה קניידינגר מאוניברסיטת טמפל, פילדלפיה, שהוסיפה כי סוג המגע שנוצר במהלך משחק כדורגל היה נחשב, בתנאים רגילים, לבלתי מקובל לחלוטין.

המחקר, שהתפרסם בירחון העוסק בהתנהגות בלתי מילולית, טוען כי ספורטאים גברים טופחים על ישבני עמיתיהם במהלך המשחק פי 20 מאשר ספורטאיות. גברים נוהגים ליצור מגע כשהם חוגגים ניצחון ולשם עידוד הדדי במשחק חוץ, בעוד הנשים נוגעות בעיקר במשחקי בית ובעת העלאת המורל בזמן הפסד.