בהליך בוררות שהסתיים לאחרונה נדון עניינם של ד"ר דב לוין, יזם אתר הרפואה האינטרנטי מדסייט, לבין דוד דרוק ,שהשקיע במיזם האינטרנטי של לוין. הבוררות נערכה בפני שופט ביהמ"ש המחוזי בדימוס אורי שטרוזמן.
תחילת הפרשה בשנת 1998, עת חיפש ד"ר לוין משקיע שיצטרף אליו לעסקי האינטרנט שלו. אל ד"ר לוין פנה דרוק, ולאחר ששמע מלוין את הסבריו ותחזיותיו לגבי אתר רפואה שבכוונתו להקים, החליט דרוק שאין צורך לחקור את ההשקעה לעומק, והחליט לבצע אותה ולחתום על הסכם מייסדים עם לוין להקמת האתר.
חלפו אך 4 חודשים מביצוע ההשקעה, וכבר בסוף חודש אפריל ביקש דרוק לבטל את ההשקעה בטענות שונות, ובהן - שלוין הציג בפניו מצגי שווא בטרם חתימה על הסכם המייסדים.
מפסק הבורר מתברר כי בכוונת האתר היה למכור באמצעות תועמלנים דפי פרסום לעוסקים ברפואה בישראל, בכוונה שיוכלו לפרסם עצמם לציבור הכללי. בטרם החתימה הציג לוין לדרוק תוכנית עסקית לפיה כל רופא שיפרסם באתר ישלם 94 דולר. כמו כן ישלמו המעונינים בכך אף עבור פרסום מאמרים של כותבים שונים, וכן פרסומן של חברות תרופות. לפי התוכנית שהציג לוין, היה אמור האתר להכניס 1.8 מיליון דולר בשנה הראשונה לפעילות.
עוד טען דרוק, אשר יוצג באמצעות עו"ד עופר פיק, כי לוין הציג עצמו כמי שמעורב מאוד בממסד הרפואי בארץ, ואין לאף אחד אחר סיכוי להתחרות בקשריו עם הממסד הזה לפחות בטווח הקצר.
פסק הבוררות: לוין ידע על שמו הרע בקהיליית הרופאים
דרוק הוסיף, כי למרות התוכנית העסקית והצהרות לוין, התברר שהתועמלנים שנשכרו לצורך מכירת שטחי הפרסום באתר לרופאים נתקלו בחומה בלתי עבירה, בעקבות שמו הרע של לוין בקרב הקהיליה הרפואית בארץ.
מפסק הבוררות עולה עוד כי לוין ידע על שמו הרע בקהיליית הרופאים, ואף הנחה בשלב מאוחר יותר את צוות התועמלנים שלא להזכיר את שמו כקשור לאתר. יתרה מכך, במהלך הליך הבוררות נודע כי לוין הורשע בעבר בקבלת כסף במרמה בתואנת שווא שהכסף ישמש להקמת מרכז רפואי באשדוד, וכי נגזרו עליו שנה וחצי בפועל וכי רשיונו לעסוק ברפואה נשלל.
הבורר קובע בהחלטתו כי התקשרותו של דרוק בעסקת השקעה עם לוין מתוך אמון ברווחים המהירים הצפויים ממנה מבלי לבדוק אותה לעומק, מחייבת ואין לו בעניין זה על מה להלין.
עם זאת, הבורר קובע כי יש ממש בטענת מצג השווא שטוען דרוק כנגד לוין באשר לשמו הטוב והמוניטין שלו בקרב הקהיליה הרפואית בארץ, וכי אין ספק שאילו ידע דרוק מראש על מעמדו של לוין לא היה מתקשר עמו בעסקה הנ"ל, אשר הצלחתה נסמכת במידה רבה על אמון הרופאים בלוין.
הבורר קובע כי המצג הכוזב שהציג בעניין זה לוין גרם לכך שדרוק ישקיע בחברה, ולפיכך מדובר בתרמית המצדיקה פיצויו של דרוק על נזקיו.
הבורר קובע כי נזקיו של דרוק הינם כל הסכומים שהשקיע בחברה, וכן כל ההוצאות שהוציא לקראת החתימה על ההסכם ואף ההוצאות שהוציא בעניין הבוררות, ובסך הכל כ-730 אלף שקל. (הפ' 583/01)