וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השבוע בקמפיין: נרשם שיא בלכלוך

רחביה ברמן

25.8.2004 / 4:43

תומכי בוש מטיחים בוץ בעברו הקרבי של קרי, וזה עובד למרות הסתירות הרבות בגרסתם. ובשבוע הקרוב: הוועידה של בוש בניו יורק

הקמפיין לנשיאות ארה"ב מתקרב לאחד האירועים המכריעים ביותר שלו – הוועידה הרפובליקנית, שתיערך בניו יורק – כשהוא שקוע במלחמת השמצות חריפה ביותר, שבינתיים עושה את העבודה ומוחקת כמעט לחלוטין את היתרון הזעום שהיה למועמד הדמוקרטי ג'ון קרי.

מסע הפרסום של "ותיקי סירות הקרב למען האמת", שטוענים כי ג'ון קרי אינו ראוי למדליות ולעיטורים שקיבל בוייטנאם, נמשך במלוא עוזו גם השבוע, והוא הפך לנושא העיקרי, הבלעדי כמעט, במסע הבחירות. סיכום קצר של הטענות וטענות הנגד ניתן למצוא בקישור המצורף. נזכיר רק שבתחילת השבוע קפץ גם המועמד לשעבר לנשיאות מטעם הרפובליקנים, בוב דול, לתוך הקלחת ואמר שעל קרי להתנצל בפני ותיקי וייטנאם בשל עדותו בנוגע לפשעי מלחמה שנעשו במהלך המלחמה (שזה כמובן נושא אחר לגמרי, שמהווה את הסיבה האמיתית לשנאתם של ותיקים רבים כלפי קרי). אבל דול לא הסתפק בהבעת דעה לגיטימית זו, אלא גם פקפק בכשרות לבבות הארגמן של קרי באמירה "שלושה לבבות ארגמן והאיש מעולם לא דימם עד כמה שידוע לי".

עכשיו, נכון הוא שדול הוא נכה מלחמה של ממש – הוא איבד את התפקוד באחת מזרועותיו במלחמת העולם ה-II – אבל הוא עצמו מספר כיצד, לפני אותה פציעה, הוא פעם זרק רימון שפגע בעץ וניתז סמוך אליו "ואז קיבלתי רסיס וספגתי את אחת מהפציעות שבהן נוהג הצבא לטפל באמצעות פלסטר ולב ארגמן". שנאמר, הפוסל במומו פוסל.

קמפיין בוש טען בתוקף שאין לו קשר קל שבקלים לארגון ותיקי הסירות (שכן קשר כזה היה מהווה עבירה על חוקי מימון הבחירות), אולם בסוף השבוע שעבר נאלץ יועצו של בוש לענייני ותיקי צבא לפרוש מהקמפיין לאחר שהתברר שהשתתף בתשדיר של ותיקי הסירות וסייע להפיקו.

קרי עסק בשבוע האחרון בקריאה לבוש לגנות את התשדיר, אולם בוש סירב ורק קרא למניעה מוחלטת של תשדירי צד שלישי (כחלומר עמותות עצמאיות שאינן קשורות לקמפיינים של המועמדים. רוב גדול של העמותות הללו תומך דווקא בקרי ומסייע לו להקטין את יתרונו של בוש בגיוס כספים). קמפיין קרי גם איים על ראשי ותיקי הסירות בתביעות דיבה. בסופו של דבר, נוכח הלחץ הגובר, ניאות קמפיין בוש להצהיר שקרי שירת בווייטנאם "בצורה מעוררת הערצה", קרא להפסיק לעסוק בשירות הצבאי של קרי וחזר על קריאתו לשים קץ לכל פרסומי הצד השלישי (כלומר העמותות העצמאיות). לדעת החתום מעלה, למרות שבוש לא מתנהג לגמרי כמו שצריך בפרשה, ולמרות שקשריו עם ראשי הארגון הדוקים בהרבה מכפי שהוא מודה, קרי יוצא קצת בכיין בתגובתו לכל הפרשה, שבוודאי לא היתה צריכה להפתיע אותו, שכן הטענות הללו רודפות אותו זמן רב.

על הגירעון המסחרי - אף מלה

בעניינים אחרים, ועדת חקירה של הצבא מצאה כי הגנרל בויקין, שמונה בזמנו על ידי הנשיא בוש לפקח על תיאום המאמצים לתפוס את סדאם (יש) ואת אוסאמה בן לאדן (עוד לא), הפר את נהלי הצבא בכך שנאם בכנסייה במדי צבא מבלי להבהיר שהוא נמצא שם על דעת עצמו ולא בתפקיד רשמי. על תוכן נאומיו הנדונים של בויקין תוכלו לקרוא בקישור המצורף.

אחרי "פארנהייט 9/11", נולד גל של סרטים תיעודיים שרובם ביקורתיים כלפי ממשל בוש ומבקשים בדרך זו או אחרת לעורר דעת קהל שלילית נגד הנשיא (עם זאת, יש לציין שיש גם סרטים כאלה מהצד השני של המפה, בעיקר כאלה שמכוונים להפרכת טענותיו של מייקל מור עצמו). הסרט האחרון מז'אנר זה הוא "נחשפה: המלחמה בעיראק" (Uncovered: The War on Iraq) מאת רוברט גרינוולד. סרטו של גרינוולד רציני בהרבה מהמוצר של מור איש הדאחקות והגאגים, והוא יוצא חודשים מעטם בלבד אחרי סרטו המוערך מאד על רשת חדשות פוקס, בו הוכיח שהרשת, המתיימרת לאיזון והגינות בשידוריה, היא בעצם שופר נטו לעמדות המפלגה הרפובליקנית.

בניו יורק טיימס התפרסם השבוע מאמר מעניין המנתח את האופן שבו שני הנציגים משתמשים בפופוליזם כלכלי בנאומיהם, ומתעלמים מהבעיה האמיתי והחמורה של גירעון מסחרי. ב-1992 היה לארה"ב עודף מסחרי של כ-9 מיליון דולר עם 15 המדינות שהיוו עד לאחרונה את האיחוד האירופי, וגירעון של 18.3 מיליון דולר עם סין. כיום יש לארה"ב גירעון של 99.8 מיליון דולר עם אותן 15 מדינות אירופיות, ו-138.7 מיליון עם סין. ולאירופה אין את כוח העבודה הזול, שמהווה תירוץ כה נוח במקרה של סין.

בקצרה, הטקטיקות של השניים הן כאלה: קרי מרעים בקולו נגד "מנכ"לים בוגדים" שמייצאים משרות לחו"ל, ואילו בוש מספר למאזיניו שהרשע שגונב מהם משרות הוא האיחוד האירופי, שמעניק סובסידיות למפעלים כמו איירבוס (שעקפה השנה את בואינג במקום הראשון במכירת מטוסי סילון מסחריים). בגירעון, כאמור, איש מהשניים לא נוגע באמת. התוצאה של מצב זה, חוזים מומחים, תהיה צניחה חדה בערך הדולר ועלייה בשיעורי הריבית.

ניידר נחסם

חדשות בגזרת ראלף ניידר: המועמד העצמאי לא הצליח להירשם כמועמד בבחירות במדינות מרילנד, וירג'יניה, אילינוי ומיזורי. גם במישיגן הוא מתקשה וכנראה לא יצליח. ניידר סבור כמובן שזה מוכיח שהשיטה מוטה נגד מועמדי מפלגות קטנות. עוד על ניידר: בימים הקרובים יחשוף קמפיין קרי תשדיר המאשים את בוש וניידר בשיתוף פעולה חשאי. ההאשמה אינה כה מופרכת, בהתחשב בעובדה שתורמים בכירים של המפלגה הרפובליקנית מוציאים מכספם בכמויות ניכרות גם על המועמד שונא-התאגידים כביכול, ומסייעים לו במאמציו להירשם לבחירות במדינות השונות.

ואם בכסף עסקינן, יולי היה החודש הראשון מאז מרץ שבו הוציא הנשיא בוש יותר מיריבו ג'ון קרי על פרסום טלוויזיוני – 46 מיליון דולר לנשיא לעומת 38 מיליון לקרי, וגם זה מסביר את צמצום היתרון של המתמודד הדמוקרטי.

אבל האירוע בחשוב באמת באופק הפוליטי הוא לא התשדיר הבא של ותיקי הסירות, ולא החשיפה הבאה בסאגה הזו, אלא הוועידה הרפובליקנית שתיערך החל מיום ראשון הקרוב בניו יורק. המתח בעיר ממריא ובקרב הדמוקרטים קיים חשש כבד שאם ההפגנות הצפויות נגד ממשל בוש ייצאו מכלל שליטה, הדבר יעניק לרפובליקנים את הניצחון בדיוק כמו שקרה לאחר המהומות בוועידת הדמוקרפטים בשיקאגו ב-1968.

דרישת הארגונים המתכוונים לערוך הפגנות, לקבל אישור להפגין בסנטרל פארק, נדחתה סופית בבית המשפט. ישנם דמוקרטים מושבעים שסבורים שטוב הדבר, שכן חצי מיליון מפגינים זועמים עלולים לגרום לריאה הירוקה של העיר נזק קשה, אבל מה שבאמת מפחיד זו העובדה שחלק מהפעילים ממש לא מתכוונים לקבל את הכרעת הדין, מה שעלול להפוך את הפארק לא סתם למרמס רגליים, אלא לשדה קרב של ממש. עם זאת, לאור החלופה שהסכימה העיר לתת למפגינים (שממת האספלט של כביש ה"ווסט סייד הייוויי", שהוא הגבול המערבי של מנהטן), אפשר להבין את הפעילים שמעדיפים מקום אחר.

רוצים להתנגד לבוש, אבל להצביע לא נאה להם

בימים אלה נעשים מאמצים אחרונים ונואשים של הארגונים המתונים להשיג התחייבות אמיתית מצד אלה המכנים את עצמם "אנארכיסטים", שלא יבצעו מעשי אלימות – לא נגד שוטרים ולא נגד רכוש. האנארכיסטים, כמובן, רואים בדרישה להתחייבות כזו מגבלה בלתי נסבלת על חירותם. הם גם די מזלזלים בשיטה הדמוקרטית וחלקם אפילו לא בטוחים שיצביעו.

בראיונות אומרים חלקם ש"אני רק רוצה להבהיר לאנשים בקצה השני של העולם שיש אמריקאים שלא מקובל עליהם מה שממשל בוש עושה". לא לגמרי ברור למה בדיוק השתוללות אלימה היא שיטה יותר טובה להשיג את המטרה הזו מאשר פשוט להעיף את בוש מהבית הלבן, אבל זה המצב. מעניין לציין שרבים מאלה שפועלים להרגעת הרוחות הם ותיקי הפעילים הרדיקלים משנות ה-60', שזוכרים היטב את התדהמה שחשו בשיקאגו 68'. הם היו בטוחים שהמחזות של שוטרים המכים אותם באכזריות רבה ישכנעו את אמריקה שהממסד הוא שרקוב. רוב אמריקה לא ראתה את זה כך. היא ראתה צעירים מופרעים משתוללים, ואת מי שהיה נגדם היא ראתה כאביר החוק והסדר, וניקסון הושבע לנשיא בינואר שלאחר מכן.

בימים הקרובים נרחיב בנושא הוועידה, ההפגנות הצפויות והסיבה האמיתית, לדעת רבים, לכך שבוש בחר בניו יורק כמקום לוועידת ההיבחרות-מחדש שלו (מעבר לסמליות של ניו יורק, הקרבן הגדול של ה-11/9, כמובן).

השבוע הסתיים עם חשיפת הדו"ח על שערוריית אבו גרייב. הדו"ח מטיל אחריות עקיפה על שר ההגנה ראמספלד והרמטכ"ל ריצ'ארד מאיירס, ותולה בהם את יצירתם של אווירה ותנאים שהובילו להתעללויות הקשות.

סקרים

בסקרים, כאמור, נוחלים תשדירי ותיקי הסירות הצלחה מסחררת. בשקלול הסקרים המובילים יורד יתרונו של קרי ל-1.25%, והוא מוביל עם 45.75% לעומת 44.5% לבוש, כשניידר לוקח 2.75% (אלה לא חדשות טובות עבורו, אגב).

במירוץ ראש בראש ממשיך קרי להוביל בשיעור 2.5%, בתוצאה 47%-44.5%. במשאל שביעות הרצון מתפקודו ממשיך הנשיא לדשדש. 49.25% שוללים את תפקודו, ורק 47.75% מרוצים ממנו.

במדינות המפתח: בארקנסו יש שני סקרים חדשים. באחד מוביל קרי ב-2.6%, בשני מוביל בוש באחוז בודד. בפלורידה יש שלושה סקרים חדשים (כלומר מאז המהדורה האחרונה של "השבוע בקמפיין"). בשניים, כולל אחד של מכון סקרים רפובליקני במוצהר, מוביל קרי בשיעורים זניחים של אחוז ו-0.6%. בשלישי, שהוא המאוחר מכולם, מוביל בוש ב-2%, וזו עוד ראיה ליעילות של תשדירי "ותיקי הסירות".

במיזורי נותן סקר חדש יתרון זניח של חצי אחוז לקרי. בנבאדה נותן סקר חדש של אותו מכון יתרון 1.7% לקרי. במישיגן, מינסוטה, ניו המפשייר, פנסילווניה, ניו מקסיקו, וושינגטון ואורגון נותנים הסקרים המעודכנים ביותר יתרונות בריאים לקרי, אבל באוהיו ובמערב וירג'יניה המצב הפוך, ולפי הסקרים הנוכחיים שתי המדינות הללו עוברות לטור של בוש. בגזרת החדשות הטובות לקרי: בקולורדו (בה ניצח בוש ב-9% ב-2000) שורר כעת תיקו לפי הסקר האחרון, ובטנסי הוא מוביל ב-1.7%.

ולמעקב האלקטורים שלנו, שבו "זוכה" כל מועמד במדינה שבה הוא מוביל ב-5% או יותר בסקר העדכני, כדי לתת לנו מושג על מצבו האמיתי של המירוץ: לפי ספירת הסקרים המעודכנים ביותר, מוביל קרי ביתרון של 244 לעומת 195. חשוב לזכור, עם זאת, שאין לנו שקלול של הסקרים המעודכנים ביותר לגבי כל מדינה, כך שהסטייה האפשרית במקרה זה גדולה יותר. מכיוון שדרושים 270 קולות אלקטורליים כדי להיבחר לנשיאות, הכל עדיין פתוח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully