החינוך הממלכתי הישראלי אינו כולל את נקודת המבט של ה"אחר". ספרי ההיסטוריה למשל לא יכולים עדיין להילמד מנקודת מבט אחרת. הסיפור המקובל הינו ציוני-אשכנזי-יהודי אליטיסטי המספר כיצד התהוותה המדינה מהעליה הראשונה ועד ימינו. ישנן עוד גירסאות לסיפור ההיסטוריה הציונית-אשכנזית-יהודית. ישנה ההיסטוריה המזרחית, וגם ישנה ההיסטוריה הפלסטינית, ישנה הההיסטוריה הפמיניסטית, ישנה הההיסטוריה ההומוסקאלית/לסבית, ישנה ההיסטוריה ה"עממית" ישנה ה"היסטוריה של האדם היחיד" ועוד כמה וכמה היסטוריות שנדחקו הצידה.
במדינה כולה מתחוללת כיום מלחמת תרבות, בצד מלחמת מעמדות עזה מצד העשירים כדי לנשל העניים מזכויותיהם וניסיון של הלאום הציוני לנשל את הלאום הפלסטיני מזכויותיו ואדמותיו, דרך מלחמת כיבוש אכזרית. מלחמת התרבות, המעמדות, או הכיבוש יכלו להימנע, לדעתי, אם הייתה ניתנת האפשרות בבית הספר הממלכתי ללמוד את הגירסאות השונות של ההיסטוריה. במצב שכזה כל תלמיד יכול היה לבחור בין ההיסטוריה האשכנזית-ציונית, המזרחית, הפלסטינית, הפמיניסטית, המיגדרית, או העממית, כאשר חלק מכל ההיסטוריות היה חלק מלימודיי חובה וחלק אחר, היה חלק מלימודי רשות.
משתתפי הסידרה "רוח קדים" של הבמאי דויד בן שיטרית, ששודרה בטלוויזיה לפני כשנתיים, הגיעו מכל שכבות האוכלוסיה, וייצגו את המאבק המזרחי, מתחילת הההגירה למדינה עד ימינו. השכבות הגבוהות וגם הנמוכות קיבלו ייצוג וביטוי. תנועות שיחרור מזרחיות שחתרו לשיחרור מהדיכוי החילוני והדתי קיבלו ייצוג הולם. הסיפור הציוני שלא כלל את הכאב, את הזעם, את המרי והאי שקט, את המירמור והתיסכול, ולבסוף את המאבק להחזרת הגאווה, הזהות, והזכרון, שהתחולל ועדין מתחולל אצל רבים מהמזרחים במדינה. ההיסטוריה המזרחית ש"צמחה" מהראיונות והזכרונות של המשתתפים השונים בסידרה, הראתה שקיים קשר הדוק בין ה"מזרחים" שהם קורבנותיה היהודים של אידיאולוגיית הציונות, לבין הפלסטינים שהם קורבנותיה הערבים של אותה האידיאולוגייה (כפי שניסחה בדיוק רב, פרופ' אלה שוחט בספרה "זכורונות אסורים") שייסדה את המדינה, ושברוחה נבנו כל הפרקטיקות הממשלתיות ובחסותה נכתבה ה"חוקה" האתנוקרטית הלא דמוקרטית הישראלית, שהיא כידוע מגילת העצמאות.
אחרי הצפייה בסידרה עלו בתוכי מחשבות לגבי זהותי והזהות הכוללת של מדינת ישראל, למשל שאלתי את עצמי מדוע מדינת ישראל לא בחרה לעדכן את ספרי הלימוד שלה? האם מדינת ישראל שקלה ושוקלת את בעית הזהות הנוצרת אצל תלמידים שכשהם נתקלים בהיסטוריות ה"אחרות" כשהן עולות וצצות היום אל פני השטח מהאקדמיה לתוך העם. או כשהן עולות מתוך העם, כשאנשים דנים בזכרונם האישי, שאליו לא הגיעו סוכני האידיאולוגיה הדומיננטית?
בוא ננסה לבחון למשל דוגמא אחת למשבר הזהות, שמדינת ישראל יוצרת ולמשמעויתיו. ניקח למשל אשה מזרחית ממעמד ההנמוך, שחיה כל השנים בזהות ערבית מודחקת, כי לא היה לה אובייקט להזדהות אתו, בספרי ההיסטוריה הרשמיים ושאותו אובייקט שאיתו היא היתה אמורה להזדהות סומן כ"אוייבה" הרשמי של האידיאולוגייה הציונית. (שהיא גם גברית, וגם אליטיסטית). האם האישה יכלה לעצב זהות אמיתית, שנובעת מניסיון חייה ומהיותה אישה וממעגל החיים בו היא נולדה? האם ספרי ההיסטוריה, שחסרו את ההיסטוריה המזרחית, פמיניסטית, עממית, לא יצרו משבר זהות אמיתי אצל אישה זו? האם בחסרון אובייקטים של הזדהות אלו, נאלצה האישה המזרחית הזו לשנן היסטוריות אחרות, שלא מתאימות לסיפור חייה האישי? האם האישה המזרחית הזו תוכל לתבוע את המדינה על הזהות שהיא נאלצה להדחיק, בגלל ספרי ההיסטוריה והחינוך הנ"ל? האם המדינה תשלם עבור כל רגשות הבושה, התיסכול, השינאה העצמית שהתעוררו בקרב אותה אישה מזרחית, בגלל משבר הזהות הנ"ל? האם המדינה תפצה את האישה עבור כל הניסיונות להתנהג בצורה שסומנה כצורה "גברית", או עבור הערצת החינם של האליטות, עד כדי מחיקת הכבוד העצמי? האם המדינה תוכל לשלם (האם כסף יכול לפצות על משבר זהות ?!) עבור הפיכתה של אישה מזרחית זו לאויבת הרשמית של האישה הפלסטינית בפרט והעם הפלסטיני בכלל, בגלל היותה זו שהולידה את בני ובנות הצבא הישראלי המשליט את כוחו על השטחים הכבושים?
לדעתי לאזרח הפשוט, המקבל את ההיסטוריה הנלמדת בבתי הספר הישראלים, לא מספיק מובן הקשר בין האידיאולוגיה הציונית המונוליטית, לבין ההיסטוריות ה"אחרות" שצומחות. שכן אם היה מבין את הקשר ביניהן, היינו רואים תביעות נחרצות, לרב תרבותיות ורב היסטוריות במערכת החינוך הישראלי. מה גם שלדעתי היינו רואים גם תביעות משפטיות, כדרך תקשורתית, פופוליטסטית, הדורשת מהמדינה לתת ביטוי לכל ההיסטוריות שנדחקו הצידה.
לסיום, אני רוצה לשאול את מי משרתת האידיאולוגיה הציונית המונוליטית ומדוע מתנגד המשטר הישראלי לדרישות לשינוי שכזה? והאם בעידן של הפרטת מערכת החינוך, דרישות כאלו יוכלו להגיע גם למעמד הנמוך, שבכיסו לא תהיה פרוטה?
המאמר פורסם בתאריך 19 לאוגוסט באתר "מעקב חינוך".
חלוצים, נמאסתם
מתיתיהו שמואלוף
22.8.2004 / 9:59