ממשלת עיראק מפחדת ממלחמת אזרחים

לנכבדים העיראקים, נציגי הקונגרס הלאומי שהתכנס לבחור פרלמנט, היה שלשום קושי גדול כשהודיעו על ההסכם שהושג לכאורה עם מוקתדא א-סדר. איש מהם לא שמע זאת מפי א-סדר עצמו. איש מהם לא נפגש איתו, ורק איגרות שעברו מיד ליד שימשו כראיה אילמת. אבל גם הראיה הזאת התרסקה אתמול כאשר הסתבר שהאש נמשכת, ש"צבא המשיח" אינו מתפרק, ושלא-סדר יש עוד כמה תנאים.

א-סדר קורא היטב את המציאות הפוליטית, גם אם אינו מבין את המציאות הצבאית. הוא נוהג כמי שלרשותו זמן בלתי מוגבל וזכות ההכרעה. אתמול, באמצעות דובריו, הוא הזמין אליו שוב את משלחת המשא ומתן של ממשלת עיראק, ודחה את איומיו של ראש הממשלה. א-סדר מכלכל את מהלכיו כמי שברור לו שממשלתו של איאד עלאווי, שיעי בעצמו, למרות האיומים והאולטימטום שהיא מציגה לו, אינה רוצה להירשם כממשלה אשר החלה מלחמת אזרחים בעיראק.

יותר מכך, עלאווי אינו מתלהב לשלוח כוחות, אשר עלולים לפגוע במקום הקדוש ביותר לשיעים: מסגד החליפה עלי. הדילמה של עלאווי נעשית קשה עוד יותר לנוכח העובדה שאת המלחמה נגד א-סדר בנג'ף יצטרכו הכוחות האמריקאיים לבצע עבור הממשלה העיראקית. כדי להבין את גודל הדילמה, אפשר להשוות את המצב בעיראק למצב היפותטי, שבו הרשות הפלסטינית תבקש מצה"ל לפעול בגלוי ובנחישות נגד החמאס.

"למזלה" של ממשלת עיראק, היא יכולה לסמוך במידה רבה על הזעם הרב שחשים גורמים בעדה ובהנהגה הדתית השיעית, נוכח נסיונות ההשתלטות הפוליטית של א-סדר הצעיר. אפילו בתוך הענף של משפחת א-סדר, שממנו יוצא מוקתדא, שורר כעס על העצמאות ואי ההתחשבות בהיררכיה הדתית והמשפחתית שמפגין מוקתדא. כעס זה עשוי לעזור לממשלה להחליט על מבצע צבאי נגד א-סדר - אבל עדיין, כל הצדדים מבינים שמבצע צבאי כזה כרוך בסיכונים עצומים. מספיק שפגז ישרוט את המקום הקדוש, כדי להפוך מייד על פיו את הלוך הרוח הציבורי ולהפנות את הזעם נגד הממשלה.

מנגד, ממשלת עיראק אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד את השליטה על ערים שלמות במדינה, או לנהל חלקים מעיראק תחת איום או באמצעות הסכמים מקומיים. ממשלה זאת כבר איבדה, מרצון, את השליטה על המובלעת הכורדית, שהפכה למעשה למחוז עצמאי לכל דבר. היא אינה שולטת באופן מלא גם בחלקים מן הערים סמארה ופאלוג'ה, ועכשיו מגיע א-סדר שמאיים לשלוף מידיה את השליטה לא רק בנג'ף אלא גם בחלקים מבגדד, מנאסריה, מבצרה ומערים נוספות.

זו אינה רק דילמה עיראקית. גם ארה"ב לא רוצה להסתבך במלחמה דתית בתוך עיראק, ולרשום על שמה פגיעה במקומות הקדושים. זו הסיבה העיקרית לכך שהכוחות האמריקאיים, שהיו יכולים אולי לכבוש מחדש את נג'ף במבצע צבאי, שומרים בינתיים על איפוק יחסי.