את סטנלי קובריק אי אפשר לסכם ב- 600 מילה. גם לא באלפיים. אפשר להגיד עליו שהוא היה מסתורי, מתבודד, מגלומן, פרפקציוניסט, שנוי במחלוקת, כפייתי ותובעני. יותר פשוט להגיד שהוא גאון. כמות הסרטים שהוא עשה בימי חייו לא הגיעה לעשרים, אבל כל סרט שלו שווה לעשרה סרטים של אחרים.
היום אפשר להסתכל על הסרטים של קובריק ולהתפעל, אבל הבן אדם פרץ מוסכמות, ירה בפרות קדושות ועשה מהן סטייק. את הקריירה שלו הספידו מספר פעמים, וכל פעם הוא סתם למבקרים את הפה מחדש. הפעם האחרונה היתה לפני כחמש שנים, עם פטירתו ימים ספורים לאחר שסיים את סרטו האחרון ("עיניים עצומות לרווחה").
את הקריירה המקצועית התחיל קובריק בגיל 16, כשקנו לו מצלמת סטילס. את הסרט הראשון הוא עשה בשנת 1951, אבל רק אחרי 9 שנים הגיעה הפריצה הגדולה עם "ספרטקוס", אפוס תקופתי זוכה ארבעה אוסקרים. אחריו הבטיח קובריק לעצמו ליצור רק סרטים שהוא מאוהב בהם, ושיהיה לו חופש יצירתי. אולפני וורנר, שבימים אלה מפיצים 7 סרטי DVD בבימויו וסרט אחד עליו, נתנו לו את החופש שהוא חלם עליו, וכך העולם התוודע אל הקונפליקטים באישיות בני האדם שהיו המניע מאחורי כל סרט עליו הוא חתום.
אין פלא שקובריק הסתפק בכל הקריירה המפוארת שלו רק באוסקר אחד, וגם הוא היה על אפקטים מיוחדים ("2001: אודיסאה בחלל"). סרטיו מעולם לא ניסו לקלוע למכנה המשותף הרחב. להיפך, הם התמקדו בצדדים האפלים שלנו, בפחדים השולטים בנו, בדילמות שאנחנו מסרבים להתמודד איתם. כל החומרים מהם אגדות אוסקר לא צומחות (איך אומרים מיין סטרים בלי להעליב את האקדמיה?).
שבעה מתוך שמונת סרטיו האחרונים יוצאים בימים אלה ב- DVD, בהוצאת וורנר הום וידאו. הסרטים, כמה מאכזב לגלות, נטולי תוספות לרוב (מלבד קדימונים), והתוספות המעטות שכבר יש (הניצוץ, עיניים עצומות לרווחה) לא מתורגמות. קשה להתווכח עם הטיעון שעד לפני מספר שנים לא חשבו על תוספות לסרטים (עם המצאת ה- DVD), אבל אולפני וורנר בוודאי שומרים על צילומים וחומרים שונים שלא נראו בסרטים, ובזכות עריכה קלה היו יכולים להוות נדבך נוסף על דרך עבודתו של קובריק המסתורי.
ובלי לבזב זמן קבלו סקירה קצרה על האוסף האלקטי של הגאון הקולנועי שיכול לנוח אצלכם על המדף כבר עכשיו:
"לוליטה" (1962) הרגיז לא מעט אנשים (מה לעשות וגם נבוקוב היה שנוי המחלוקת). הסרט התמקד באהבה אסורה בין אדם מבוגר לביתה בת ה- 14 של אישתו. קובריק, שידע על הבעייתיות, לא גלש לרומן ממשי בין השניים, אבל הסצינה בה הומברט מתנה אהבים עם אישתו בזמן שהוא מסתכל בתמונת הבת עשתה את שלה. קובריק הבהיר את התחושה שיש לכולנו הטוב והרע לא מופיעים תמיד בצורתם הצפויה. תוספות: טריילר בלבד.
"2001: אודיסאה בחלל" (1968) - אחרי שהסרט מעלה את שאלת האינטליגנציה המבדילה בין בני אדם לחיות, עולה השאלה המתבקשת מה תהיה החלוקה המבדילה הבאה? הטכנולוגיה נחשבת ללא רלוונטית ומתייחסים אליה כאל כלי עזר לבני האדם. ובכל זאת, כאשר מתקבלים אותות רדיו מצידו האפל של הירח, יוצאים בני האדם לבדוק מי שולח אותם ועד כמה הוא מודע למעשיו. כשהסרט צולם עדיין לא ידעו איך כדור הארץ נראה מהירח, והאפקטים המיוחדים בהם השתמשו היו ניחוש אחד גדול למה שכל העולם יראה שנה מאוחר יותר במציאות. תוספות: טריילר בלבד.
"התפוז המכני" (1971) עורר סערה בבריטניה, עד שקובריק ביקש מאולפני וורנר להוריד את הסרט מהמסכים בעקבות איומים על חייו ועל חיי משפחתו (כוחו בתחום היה כל כך גדול, שאולפני וורנר העדיפו להפסיד את הרווחים באי הבריטי על מנת להמשיך לעבוד עימו על סרטיו העתידיים). האיומים על חייו הגיעו אחרי סדרת מעשי רצח, אונס ואלימות שהסרט היה לכאורה ההשראה שלהם. "התפוז המכני" מכריח את הצופה לחשוב על הפשעים המתוארים בו ולהחליט בעצמו האם הם באמת כאלה, למרות המוזיקה השמחה והקונפליקט שהיא מייצגת. השימוש במוזיקה לפס הקול מעולם לא נראה חשוב יותר, ועבודת הבימוי הקפדנית מגיעה לידי שלמות. תוספות: טריילר בלבד.
"בארי לינדון" (1975) הוא סרט תקופתי על החיים במאה ה- 18 שזכה לבוז כשהוא יצא לראשונה. השינוי בסרט זה משאר סרטיו והתמקדות בעלילה שפונה לקהל יחסית רחב יותר מבעבר (איש אירי צעיר המחליט להתעשר בכל דרך אפשרית, כולל נישואים ללא אהבה) לא הביאה הרבה אנשים לקולנוע, אבל זכתה לארבעה פרסי אוסקר. תוספות: טריילר בלבד.
"הניצוץ" (1980) הוא סרט המתח/אימה הטוב ביותר בעולם! לא פחות אבל הרבה יותר. עוד שימוש חכם במוזיקה להגברת המתח, צילום רגיש ובעיקר שחקן אחד שהתפקיד היה תפור עליו ג'ק ניקולסון. בבית מלון אשר ננטש לחודשי החורף חיים 3 מבני אותה משפחה זוג הורים וילד, בעל יכולות תיקשור עם מתים. הרקע למעשי האימה הוא ההיסטוריה העגומה של המלון ושל מי שנהג לשמור עליו בחודשים המתים בחורף. התוספות חביבות, לא יותר, ומראות איך עשו את הניצוץ, צילומים מאחורי הקלעים ופרשנות לסרטון הבונוס על ידי מי שעשתה אותו ויויאן קובריק, אישתו של.
"מטאל ג'אקט" (1987) עסק במלחמת ויאטנם, בהיבטים שבין הרצון האישי והאנושיות שיש בנו לבין דרישות הצבא מחייליו. סרט עמוס ונוקב שהצפייה בו לא קלה. תוספות: טריילר בלבד.
12 שנה עברו בין שני הסרטים האחרונים של קובריק. המון זמן במונחי קולנוע. בזמן הזה הספיק קובריק לנטוש תסריט שעסק בשואה בגלל הדמיון ל"רשימת שינדלר" של שפילברג. קובריק החל לעבוד על A.I ("אינטליגנציה מלאכותית"), אבל הרעיון נדחה על מנת לאפשר לאפקטים בקולנוע להשתכלל. קובריק קרא לשפילברג לפיתוח רעיונות, ולאחר מותו, השלים שפילברג את הסרט.
"עיניים עצומות לרווחה" (1999) עבודתם המשותפת האחרונה של טום קרוז וניקול קידמן. העבודה עליו ארכה שנתיים, מתוכן שנה של צילום. מושגי זמן שהורשו רק לקובריק. הסרט הארוך מתנהל באיטיות ובוחן את התנהגות של אדם (טום קרוז), אשר נודע לו שאישתו כמעט בגדה בו. ממקום של פגיעה וקריסת האמונות עליו הוא התבסס, הוא יוצא
מארז סרטי סטנלי קובריק
19.8.2004 / 16:25