הרבה בלאגן, הרבה שמחה

האם הולדת ילדים זו דרך מצוינת להביע את עצמי בעולם? האמצעי האולטימטיבי לחתום את חתימתי בעולם? האם ההמשך של מאגר הגנים הייחודי שלי המוטבע בטבע החי הוא הסיבה העיקרית לתשוקה החזקה שלנו ללדת ילדים? או אולי לא אני הוא המרכז לא תשוקותיי הפרטיות הן העיקר אלא משהו עמוק יותר וכולל יותר שאנחנו קוראים לו "קדושת החיים" אהבת החיים, ראיית עצם קיום החיים כערך עליון? השותפות שלנו בבניית העולם על ידי העצמת החיים היא הרצון העצום להרבות ביצירה המופלאה הזו שהיא הילדים שלנו.

המשפחה היא המקום שבו אדם קטן מתאמן ולומד איך להיות אדם גדול. המשפחה היא המקום בו כל כשורי החיים יכולים לצמוח ולהשתכלל ולהבנות. המשפחה היא המקום בו בניית עולם הרגש של האדם הקטן מכינה אותו ליכולת התמודדות עם העולם הרחב, המעמיד לו אתגרים רגשיים בכל דקה ודקה. המשפחה היא המקום בו אדם קטן לומד את כוחה של נתינה בלתי מותנית, אהבה של אמת, נאמנות. כוחה של הצוותא בשעות משבר, היכולת להיות עם הזולת בשעות הקשות שלו ללא תנאי וללא תמורה. וכל אותם כשורים וקישורים ההופכים אותו לאדם טוב יותר, ההופך את העולם למקום בעל ערך.

במשפחה גדולה הילד נולד לתוך מציאות בה הוא אינו הציר היחיד עליו סובב העולם. מהרגע הראשון הוא חש שערכו בעולם ומקומו הייחודי והמדויק נרכש על ידי היכולת שלו לתרום לכלל - למשפחה. מתחילת בריאתו הילד קולט שכדאי להשקיע מאמצים ביציאה מהאגואיזם הפרטי שלו והתבוננות בסביבתו, הצמאה לתרומה הייחודית שלו. כך אנו מגדלים אנשים בעלי יכולות משוכללות של נתינה , אהבת הזולת, כישרונות ורצונות להעשיר את החברה, וביטוי עצמי מיוחד.

במשפחה גדולה, הסיכוי שיצמחו אנשים עם חור גדול בלב של בדידות קיומית כפי שאנחנו רואים סביבנו כל כך הרבה, קטן ביותר. ילד שנולד לחיבוק תמידי של אהבה שאינה תלויה בדבר ושהיא בעלת פנים רבות יש בו הרבה שקט פנימי של חברות תמידית.

במשפחה גדולה יש הרבה יותר בלגן, יש הרבה פחות אמצעים חומריים, יש תמיד התרחשות והפתעות, אבל קל הרבה יותר להורים לפתח אמון גדול בילדים, לאפשר להם לפתח יכולות עצמיות ועצמאיות, ולאתגר אותם באתגרים בונים. במשפחה גדולה יש פעילות מתמדת אבל יש הרבה אפשרות לשמחה של אינטראקציה בין אחים. במשפחה גדולה גדלים ילדים חברותיים בעלי יכולת לשאת באחריות ובעלי בסיס רגשי בטוח ויציב. במשפחה גדולה קיימת זרימת חיים תוססת ותמידית וזה כף.

משפחה גדולה היא גם אתגר מאוד מאוד קשה. זה עול יומיומי, הרבה מתח, עבודה קשה. לפעמים האמא עצמה מרגישה כאילו היא עצמה סמרטוט הרצפה. אבל זה שווה.