מדינת הרווחה היא נושא מרכזי במדיניות הכלכלית, ובתחום הזה ניתן לומר שבעשור האחרון ישראל סוגרת את הפער עם ארה"ב. הרווחה הפכה לסלאמי החביב על פקידי האוצר, ולא רק בתקופתו של נתניהו. גם סילבן ובייגה העדיפו כעיקרון מנחה להוריד מיסי קניה מאשר לשפר את תנאי הנכים, או להציע הלוואות סבירות לסטודנטים. הדילמה התיאורטית, אם ננסח אותה בפשטות, היא מה עדיף: משק נמרץ יותר או שירותים סוציאלים טובים יותר. כיוון שהנושא הזה תקף לא רק לגבי ישראל, שווה להציץ על אירופה, בה מתקיימות שלוש שיטות שונות, זו לצד זו, על המינוסים והפלוסים של כל אחת מהן.
בריטניה, ובמובן מסויים גם ספרד, קרובות יותר לארה"ב. בריטניה מרוויחה משק דינמי ומשלמת בפערים כלכליים הגדולים ביותר באירופה המערבית. גרמניה וצרפת, הנציגות הבולטות של מדינת הרווחה האירופית, מציעות שירותים סוציאליים רחבים, וסובלות מאבטלה גבוהה, מחלה כרונית ללא תרופה מאז שנות ה-60', אז הציגו אבטלה אפסית. המדינות הסקנדינביות יכולות להיות גאות ברשת הרווחה הטובה בעולם, אבל המחיר הוא שיעורי מס היסטריים.
מדיניות הרווחה נתקלת במכשולים לא מעטים. ובכל זאת, כשאתה פוגש פנים אל פנים בתנאים שבהם חיים בני היבשת הישנה, הלב מתכווץ מאותו רגש קטנוני - קנאה. השוואה בין ישראל לאירופה היא בעייתית. אף מדינה אירופאית לא מתמודדת עם הוצאות ביטחון כשלנו, ועדיין, אחרי שתקראו את הדוגמאות הבאות, סביר להניח שתסכימו עם חנוך לוין - היאוש כאן כנראה יותר נוח.
איך דוגמנית שבדית מרוויחה כסף בברצלונה?
שותפי לדירה הנורבגי לומד לתואר השני במנהל עסקים, ללא ספק לא מקצוע שדורש הבטחת הכנסה. בשנה שעברה הוא קיבל מלגה של, שימו לב, 21 אלף. יורו. הוא ממתין לתשובה לגבי מלגה בסדר גודל דומה לגבי השנה הקרובה. אם לא תתרחש הפתעה בסגנון של הפסד של מכבי תל אביב בכדורסל להפועל קרית שמונה, הוא גם יקבל אותה.
ברטראם, ידיד גרמני, לומד כאן ואינו עובד שנתיים. הוא לא מוטרד. כל תשלומי הלימודים והמחיה שלו משהו כמו 70 אלף יורו מוכרים במס. השורה התחתונה: הוא לא ישלם מס לפחות בשלוש שנים הבאות.
סטודנט כמעט בכל מדינה אירופאית יכול לקבל הלוואה של 100% למימון לימודיו. הוא ישלם ריבית שנתית של 4.5% במקרה הרע (במקרה הטוב, ראו את ערך השותף הנורבגי), כשהאינפלציה עומדת על 2%, מה שאומר ריבית ריאלית של 2.5%. בכל זמן הלימודים הוא ישלם ריבית בלבד, אחר כך הוא יחשוב איך הוא מחזיר גם את קרן ההלוואה.
יום אחד ישבתי עם ידידי אנטואן על כוס בירה. "רגע", הוא אמר, הרים טלפון וקישקש כמה דקות בצרפתית. "מצטער, הייתי חייב לדבר עם לשכת התעסוקה בפריס". למה, שאלתי אותו. "כדי להודיע להם שעדיין לא מצאתי עבודה". כמה זמן אתה יכול לקבל דמי אבטלה, שאלתי. "אחרי 5-6 שנות עבודה, אני זכאי ל-24 חודש". ומה הסכום. "לפי המשכורת, במקרה שלי 2,500 יורו". לעצלנים שביניכם, לפי שער של 5.47 מדובר ב-13,675 שקלים. לחודש. נטו, ברור שנטו. אגב, יוקר המחיה בברצלונה הוא בערך כמו בתל אביב.
מינה, שבדית מוצלחת באופן יוצא דופן, החליטה להירשם לקורס ספרדית. אבל, אמרתי לה, את מדברת שוטף. "נכון", היא אמרה. "אבל אני מקבלת כסף מהממשלה על זה". הם משלמים לך על הקורס, תהיתי. "גם. וגם נותנים לי כסף על עצם העובדה שאני לומדת משהו". תענוג לרכוש השכלה, לא? ואגב, זה לא שהיא נזקקת או משהו. הבחורה מרוויחה למחייתה מדוגמנות.
פרננדו, חבר המאפיה הפורטוגזית הענפה פה, נמצא בעיצומה של דילמה קשה כבר חודשיים. האם להירשם ללימודי דוקטורט בברצלונה? שלוש שנים. כדי להקל עליו את המעמסה הוא יקבל מלגה אחת מהאוניברסיטה על הזכות ללמד אותו, ועוד מלגת מחיה מממשלת פורטוגל. יחד, הכנסה חודשית של 2,500 יורו לחודש. במשך 3 שנים. כדי להמיר לשקלים ראו ערך אנטואן מצרפת. סליחה, שאלתי, איפה חותמים?
ואחרונה חביבה, ספרד. ספרד היא מקרה מיוחד. כמי שמנסה עדיין להדביק את הפער מאחיותיה הגדולות (בעקבות 40 שנות דיקטטורה של פרנקו), לספרד יש שירותי רווחה נחותים יותר מגרמניה, ומשכורות נמוכות בהרבה מבריטניה, צרפת או הולנד. לפעמים ב-50%, לפעמים ביותר. לפעמים אפילו, שומו שמיים, יותר נמוכות מבארץ. אבל, גם הספרדים יודעים שהם עובדים בשביל לחיות ולא ההיפך. ימי החופשה השנתיים בספרד הם, תחזיקו חזק, ארבעה שבועות. בלא מעט חברות נהוג גם משהו שנקרא "דיסקונקטינג דיי" - פעם בשלושה חודשים יום שישי חופשי, כי הרי ברור שאתה רוצה לטוס לאיזה סופ"ש בברלין/לונדון/אמסטרדם/מאיורקה, וסתם יומיים זה לא מספיק.
ימים אלו ממש, חודש אוגוסט המהביל, הם ימי החופשה המסורתית. כוווולם בחופש. עובדי הבנקים, עורכי הדין, החנוונים, המנקים. האוטובוסים עובדים בחצי הילוך, אפילו חלק מהברים סגורים. ברצלונה מפוצצת בתיירים וריקה מקטאלנים. אוגוסט הוא הסיאסטה של השנה כולה. כי הרי אם הפסקת הפעילות עובדת טוב ברמה היומיומית, אין שום סיבה שהיא לא תעבוד ברמה השנתית.