פוטבול: רגע לפני הבלגאן, כבוד לעבר

אחד הדברים שהופכים את הפוטבול, ובכלל את הספורט האמריקאי, מסתם בילוי זמן לפולחן של ממש הוא ההשקעה בכבוד לעבר. הספורט האמריקאי עשיר במסורת, הוא יוצר במודע ומתוך רגשות כבוד עמוקים את המיתוסים שלו עצמו, ומעניק לאוהדים רבדים ועומק ללכת בהם לאיבוד בנעימים.

יש כל מיני מוסדות וכוהנים לפולחן העבר הזה: יש "ימי ותיקים" שבהם מגיעים שחקניו הוותיקים של המועדון לקבל כבוד מהצופים, ויש את השדרים והפרשנים שלעולם אינם מחמיצים הזדמנות להתרפק על העבר ולהנחיל אותו לאוהדים החדשים, אבל אולי החשוב מכל הוא היכל התהילה. כל ספורטאי, בכל ענף ספורט מרכזי בארה"ב, יודע שאם רק יהיה מספיק טוב (ולא יעשה שטויות, כמו להמר על משחקי קבוצתו לדוגמא), הוא יוכל יום אחד להיות מונצח כאחד הגדולים בתחומו, ולקבל תמונות ופסלים ומזכרות המוקדשים רק לו, בבניין שכל תכליתו להזכיר שהמשחק היה פה גם קודם, ושהוא יותר גדול מכל רגע נתון.

אירועי ההכנסה השנתית של שחקנים להיכל התהילה אורכים שבוע שלם, שמסתיימים בשני אירועי שיא: טקס ההנצחה ביום ראשון, ומשחק היכל התהילה, הפותח את משחקי קדם העונה, ביום שני בערב. על המשחק של השנה בסוף הכתבה.

אמש הוכנסו להיכל התהילה של ליגת הפוטבול, ה-NFL, ארבעה שחקנים שהטביעו חותם עמוק על הליגה. יש לנו כאן קווטרבק שרבים חושבים לגדול ביותר אי פעם, רץ אחורי שרבים מחשיבים לגדול בתפקידו (ובוודאי למלהיב שבהם), תאקל התקפי שאחד מגדולי הפרשנים מכנה "האגרסיבי ביותר ששיחק בתפקיד", וקיצוני הגנתי שהיה העוגן של יחידה שכונתה "אוכלי האדם הסגולים".

על ג'ון אלוויי, ששיחק בין 1983-1998, יש לנו כתבה מפורטת וממצה, ולכן לא נרחיב יותר מדי בעמוד זה. רק נזרוק כמה מספרים, שמסבירים חלק ממה שהפך את מספר 7 של הדנבר ברונקוס להתגלמות המושג קווטרבק: 148 ניצחונות בקריירה (יותר מכל קווטרבק אחר); 47 ניצחונות בקאמבק, לאחר פיגור ברבע האחרון (יותר מכל קווטרבק בהיסטוריה); הוביל את קבוצתו לחמישה סופרבולים (כן, ניחשתם נכון. יותר מכל קווטרבק בהיסטוריה).

מתוך 5 סופרבולים, זכה אלווי בשתי אליפויות: 1997 ו-98. כאמור, למי שרוצה לדעת יותר על הענק הבלונדי שהיה מלך דנבר במשך 16 שנה – צריך רק ללחוץ על הקישור המצורף.

גם על בארי סאנדרס (1989-1998) יש לנו כתבה מפורטת וממצה, ולכן גם לו ניתן רק על קצה המזלג: בכל אחת מעשר שנותיו בליגה הוא רשם 1,000 יארד או יותר, והוא השחקן היחיד בהיסטוריה שעשה זאת נכון להיום. הוא רשם ממוצע של למעלה מ-1,500 יארד לעונה, וגם בזה הוא היחיד בהיסטוריה.

הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שביצע שתי ריצות של 80 יארד או יותר במשחק, והיחיד שביצע שלוש כאלה בעונה. הוא אחד מחמישה שחקנים בלבד בהיסטוריה שרצו ליותר מ-2,000 יארד בעונה. אבל מה שהפך אותו לשחקן שאוהדים מתעלפים מעונג גם כשהוא טוחן להם את הקבוצה היה הווירטואוזיות, הקלילות, מגע הקסם.

בגיל 31, בשיאו כושרו ובמרחק נגיעה משיא היארדים בכל הזמנים, הוא פרש. עוד (הרבה) על בארי סאנדרס תוכלו לקרוא בקישור המצורף. תיהנו.

קארל אלר, שכיכב ב-NFL מ-1964 עד 1979, היה העוגן של קו ההגנה האימתני ביותר של שנות ה-70: אוכלי האדם הסגולים של המינסוטה וייקינגס. יחד עם ג'ים מרשל, אלן פייג' (גם הוא חבר בהיכל) וגארי לארסן, הוביל אלר את הויקינגים ל-10 אליפויות בית המרכז של ה-NFC ב-11 שנה, ולארבעה סופרבולים (שבכולם הפסידו הסגולים).

אלר נבחר להרכב הראשון או השני של העונה בכל שנה מ-1967 עד 1973, שיחק בשישה משחקי פרובול (האולסטאר של ה-NFL), וזכה פעם אחת, ב-1971, בפרס ג'ורג' האלאס לשחקן ההגנה של השנה. אלר כפה 23 הפלות כדור וחסם בעיטות למכביר כשחקן חוליות מיוחדות.

לעולם לא נדע כמה הפלות קווטרבק רשם, משום שה"סאק" לא הפך לסטטיסטיקה רשמית עד 1982. על פי אומדן לא רשמי, היו לו 44 כאלה בין 1975-77.

בוב בראון שיחק בליגה בין השנים 1964-1973. ב-1963 הוא הוכתר לשחקן קו ההתקפה של השנה במכללות, ויצא לקנות לו שם במקצוענים. בראון, ששקל 127 קילו והתנשא לגובה 1.93, נבחר בדראפט על ידי פילדלפיה ושיחק בשורותיה עד 1968, כשבכל שנה נבחר לנבחרת העונה.

ב-69' עבר בראון ללוס אנג'לס ראמס וסייע לקו ההתקפה שלה לקבוע שיא יעילות בהגנה על הקווטרבק. לאחר שנה נוספת בראמס נדד בראון צפונה, לאוקלנד ריידרס, והצטרף לקו התקפה שכל אחד מחמשת שחקניו הונצח בהיכל התהילה.

הוא נבחר לשחק בשישה פרובולים, ובנוסף לשבע בחירות לנבחרת העונה נבחר פעמיים נוספות לנבחרת השנייה של העונה. הוא נבחר גם לנבחרת העשור של שנות ה-60'. מאמנו האחרון, ג'ון מאדן מהריידרס, אמר עליו: "הוא היה שחקן הקו האגרסיבי ביותר ששיחק מעולם".

אחרי שהנבחרים הטריים הונצחו בהיכל התהילה, יישאר רק דבר אחד לעשות בקנטון, אוהיו: המשחק החגיגי, הפותח את העונה באופן רשמי. פוטבול שמשתקף בטבלה עדיין מרוחק חודש ימים, אבל אחרי שהרעיבו אותנו במשך חורף, אביב וחצי קיץ, גם הרכב שרובו מחליפים זה משהו, כל עוד הם לובשים מדים של קבוצות NFL.

השנה יופיעו במשחק היכל התהילה המסורתי הדנבר ברונקוס והוושינגטון רדסקינס (הלילה, ESPN, 03:00. תוכנית ההכנה למשוחק שעה לפני כן). שתי הקבוצות היו מעורבות בטרייד מהסקרן ביותר של הקיץ, ששלח את מגן הפינה הנפלא צ'אמפ ביילי לדנבר, תמורת הרץ האחורי הרב העוצמה קלינטון פורטיס, הידוע בקהילת ישרא-פוטבול בכינויו "חתול מפלצת".

ביילי יעניק לדנבר מימד משתק בהגנה האווירית, ואילו פורטיס יתאים כמו כפפה ליד בשיטת המשחק של מאמן אדומי העור החדש-ישן, ג'ו גיבס, שמאמין בפוטבול מסורתי של לטחון את הכדור על הקרקע.

השניים לא צפויים לשחק יותר מדי, שכן איש לא רוצה שהם יגמרו את העונה באיזה מהלך חסר חשיבות, אבל כן נראה אותם לכמה התקפות, ואפשר יהיה לראות את הרץ הפותח החדש של דנבר – שחקן השנה השנייה המוכשר קוונטין גריפין. דובי הפוטבול מתעוררים, הלילות הלבנים חוזרים, יאללה בלגאן.